|
הרוח שורקת בין עצי הארזים.
השלווה מופרת רק על ידי הרדיו.
המילים מתארות את מצבי הנוכחי.
"איזה שעמום".
|
ההדים מכים בגופי.
כולי מתחיל לרעוד.
מחשבות זר המתעופפות באוויר
חודרות עמוק.
בתודעתי אינני מסוגל להבין.
איך יש לזה אחיזה כה חזקה על נפשי?
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"...ואז החיילים
אונסים את הבנות
של הליצנים"
-סיכום "סיפורו
של ליצן", בלט
מאת פרוקופייב.
בחיי שזה מה
שקורה בבלט.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
