|
והרי אני ידעתי את השיר הזה והחלטתי לאמץ אותו אלי כהימנון ולא
הצלחתי ליישם. למה?
|
תאטרון של דם יזע ואהבה
שחקן מבטן ומלידה - אבי.
|
וגם אם לשבריר של רגע,נדמה לך:
חדרת אל עמקי נשמתו, קראת מחשבתו.
|
מודה
כאן ועכשיו אתה גורם בחיי!
אתה גורם בחיי, שגרם לי:
אהבה
|
כעת, עכשיו צריך לדעת להיפרד.
לדעת להגיד בזמן: "שלום."
לדעת בימיינו להיפרד, לא להיפגש: "next"
ולעבור לטריינד הבא.
הילדים, שכמותם אני ילדה-אשה הם מגיניי.
|
בגיל 42 זקנתי!
כן, נפשי זקנה לה ועייפה.
לקמטי תלאות חיי, נחשפתי.
בוקר קמתי וביתי, בכורתי, את גבותיה מורטת!
|
זה מלוח!
זה מתוק!
זה החיים!
|
כשאמיר לב מנגן ברקע וליאונרד כהן מזמר,
זהו אושר גדול עבורי!
|
מתרחקת כדי להתקרב.
בהתרחקות מתקרבת.
כשיש לי את מרחב הבחירה
אני בוחרת: התקרבות.
|
דעתי עומדת על דעתה להשתנות
בהתאם לנסיבות ולצורך השעה
|
נפש היא בת אלמוות! מעבר למילים, למזון, מעבר ליומיום. היא
התחברות בלי צורך בחיבור, מספיקה המחשבה!
|
כי כאן בחיים אנחנו מייצרים ומצירים
על שקר לבן, שקר בכלל.
|
יש בו המון
-בשקט הזה-
לטפי אותו, נשקי אותו, דברי אליו אהבה - הוא יעריך
זאת מאד ויחזיר לך אהבה.
|
בכל טעות קחי הטובה.
הטובה ארזי, הקפיאי בזמן.
זמן שלך, זמן הנפילה!
|
דמך ניגר. אתה מדמם.
אני רק מבקשת
לחבוש, לרפא
|
מפסל את גופי, אתה המעצב האישי שלי.
מזמן לא עיצבת אותי... דוגמאות חדשות מגופי
|
נישואין. 89-98
ואיפה האינטימיות שלנו?
האם רק בחדרי חדרים השארנוה?
הייתי רוצה להוציא אותה החוצה!
לדבר אותה, לומר אותה זה לזו
לפחות, אחת ליום - כבתחילה.
|
נשל נחש עורי
אחרת אני ושונה.
מתחדשת אני מתייפה
עבורי עבורך
|
דף חלק.
נקי, לבן, טהור ורך.
הקץ למלחמות. לרוע, לנקמה.
שקט ושלווה. רוגע ופליאה
|
אתה בי קיים כל ימי, כל ימי חיי, כל חיי
אתה בי עד בלי די!
די!
|
כל כך, אנו, רוצים
את החלום להגשים,
|
איש אל יישקני - אין לי צורך בכך!
עת השמש תחממני, זהב ידיה. אלי תשלח קרניה
|
הקיץ הזה הכל היה בי צהוב.
צהובה הייתי מכף רגל ועד ראש.
צהוב הופיע לי בחלום, צהובה הייתה גם הלשון
(כל הקיץ הזה חליתי בחידלון.)
|
רצה למרחקים ארוכים
בקצרים איני טובה
זקוקה לנתיב הייסורים הארוך
|
אתה שואל אותי לשלומי
ששלומי מתגעגע לשלומך, מתגעגע אליך.
כבר שלומי מתגעגע לשלומך,
שואל לשלומך, שואל אותי:
|
איזה כיף לך! תשבי תכתבי שירי אהבה,
תרופה טובה לכל כאב.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
ההתייחסות
ההומוריסטית
למספר 42 כאל
משמעות החיים
היא הגיג-סרק
חלול ועקר אשר
החל עם סופר
חנון משועמם
וכעת הוא רווח
כבדיחה פרטית
דבילית בקרב
כותבי סלוגנים
חסרי חיים!
פרובוקטורית. |
|
