|
איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת
מי זאת שם למטה מתבוננת עצובה, שבורה
מסתכלים עליה ולא רואים את כולה
|
בבואה של האדם, שלולית מבריקה,
מרובעת
עצובה
מצחיקה
עם מסגרת, בלי מסגרת
|
שוחה לי בים של אשמה
הזרם רק הולך ומתגבר
|
על גג פח רותח
עומדת ברגליים יחפות
מחפשת נפילות של צל
|
הכל ניתן לתפיסה
רק לשים בתוך ריבוע, להקפיא
להרוות בחומר כימי - להמציא
|
תודה באמת
היא אומרת
הפרחים היבשים מפריעים לה
מלכלכים לה את הבית
|
פינה שלווה בצד
מחכה שישבו בה
|
אותו רכבת אותו קטר...
אותו הלך רוח , אותו חוסר כוח
|
|
|
כתבתי רומן 350
עמוד. אבל מה?
פרסמתי אותו
בתור פרגמנט. כי
למי יש כוח
לקרוא 350 עמוד
בימינו? ובכלל -
פרגמנט זה
מצטלצל הרבה
יותר טוב. |
|
