|
כל החיים הא חיכתה לו, באמת. כל החיים. מאז שהיא היתה ילדה
קטנה, והאמא שלה סיפרה לה עליו, והסבתא שלה סיפרה לה עליו,
והדודה שלה סיפרה לה עליו, וכל נקבה אחרת במשפחה שלה.
|
אחת-עשרה וחצי. אמא הלכה. היא עוד מטיילת לה במסעדות, מדמיינת
שהיא צעירה. "אני הולך לישון", הוא מודיע. "חכה, אני באה
איתך".
|
הבמה מנקודת המבט של היבחוש בין הבלטות של הרצפה.
|
|
|
the chick: am I
a person?
his mom:no,
you're a
chicken
the chick: do
chickens come
from people?
his mom: no,
chicken come
from eggs
the chick: do
people come
from eggs?
his mom: no,
people are
born
the chick: are
eggs born?
his mom: no,
eggs are laid.
the chick: are
people laid?
his mom: some
are, other are
chicken! |
|
