|
 179385100 ת. לי-טל
לי-טל, 1988, והכל עדין עצוב.
אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת
מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כח לאהב ועכשיו כוחי
לאהב הולך למות.
אינני רוצה למות.
הכישוף לאט נעלם
כבר לא הכי מיוחדת
וגם העצב יחזור עם הזמן
כבר לא היחידה שלא פוחדת
|
|
|
שמעתי שיש
סלוגנים ששוהים
שם באופן לא
חוקי
עוד דבר חוכמה
מפיו של אפרוח
ורוד על הדף
האחורי. |
|
