|
 179385100 ת. לי-טל
לי-טל, 1988, והכל עדין עצוב.
אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת
מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כח לאהב ועכשיו כוחי
לאהב הולך למות.
אינני רוצה למות.
הכישוף לאט נעלם
כבר לא הכי מיוחדת
וגם העצב יחזור עם הזמן
כבר לא היחידה שלא פוחדת
|
|
|
אל תקרא את
הסלוגן הזה! אל
תקרא אותו! ככה!
לא רוצה! לך
קיבינמאט אתה
והחברים שלך!
ולא מענין אותי
בכלל שאתה נורא
אוהב את האתר!
על הזין שלך! לך
'סאמק! לא רוצה
שתקרא את הסלוגן
הזה! סלוגן שלי
ואני לא רוצה
שאתה תקרא
אותו! כן! גם אם
אתה זה בכלל
את!
- פינת האנטיפת,
מוגש בחסות שפן
קטן ואירגון
הפניה בלשון
זכרנקבה
הישראלית. |
|
