|
 179385100 ת. לי-טל
לי-טל, 1988, והכל עדין עצוב.
אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת
מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כח לאהב ועכשיו כוחי
לאהב הולך למות.
אינני רוצה למות.
הכישוף לאט נעלם
כבר לא הכי מיוחדת
וגם העצב יחזור עם הזמן
כבר לא היחידה שלא פוחדת
|
|
|
הידעת?
בזוקה ג'ו
וחבריו הם חבורה
שמככבת על פיסות
נייר קטנות
שמוצאים במסטיק,
שגם שמו, הפלא
ופלא, הוא
בזוקה.
בזוקה ג'ו, אבל
בלי חבריו. |
|
