|
 179385100 ת. לי-טל
לי-טל, 1988, והכל עדין עצוב.
אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת
מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כח לאהב ועכשיו כוחי
לאהב הולך למות.
אינני רוצה למות.
הכישוף לאט נעלם
כבר לא הכי מיוחדת
וגם העצב יחזור עם הזמן
כבר לא היחידה שלא פוחדת
|
|
|
אני רק מנסה
להקריא לאחיין
שלי סלוגן לפני
השינה והוא שם
ככה את הידיים
על האוזניים
וצועק : "לא
רוצה סלוגן !
ספרי לי סטיקר
!"
צפיחית בדבש
פדהצור בקיצור |
|
