[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לי שלי

אל היצירות בבמה האהובות על לי שליאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי לי שליאל היוצרים המעריכים את לי שלי
גורי החתולים בחוץ טורפים גוזל של תור
תולעים עיוורות נמקות מתחת לדשא
שלא לדבר אל האנושי-
כל זאת משום שחורף שלם לא נגעו בך אהבה
את מביטה בתמונה שבה חתול מרוט, מכובס.
מול מראה שכזאת לא תצאי את הבית
שוב טעית: לא שבבית בטוח, בינינו,
את יודעת: לא מתים מזה,
לא מזה מתים.
(ליאת קפלן)



מוקדש ליוצרת המדהימה והמיוחדת מכל,עדי ----->
---> http://stage.co.il/Stories/595049




http://stage.co.il/Authors/16506
"זמן הוא בעל עוצמה... הוא מלמד ציפורים לעוף..."
תם.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סוריאליזם
שמאלה - ימינה, ימינה - שמאלה, עלי במדרגות והביטי.
עכשיו מה את רואה?
שום דבר.
עשי צעד קדימה. מה מול עיניך כעת?
ת ה ו ם.

היפרדות
תלתליה הבהירים פזורים על הכרית, יוצרים הילה מעל גופה הדקיק
והיא כה חוורת, כה חוורת. ולפני שבוע עורה היה שזוף במקצת
ומבריק, עיניה זהרו, שיערה היה אסוף והיא צחקה, שרה וצחקה. אני
בכיתי והיא צחקה. עכשיו היא כבר אינה נושמת לבד ואני... אני
כבר לא בוכה.

כמיהה
- אני אוהבת שאת נוגעת בי כך כאילו שהמחר לא יגיע.
- נמאס לי מהפסימיות שלך.

חוסר אונים
את יושבת שם. קטנה כל כך. נראה, שתוך שניות ספורות דמותך
תתפורר ברוח. השניות עוברות, ואת עדיין יושבת על הספסל. אנשים
עוברים, חולפים על פנייך, בהשאירם צל קטן מול עינייך... גופך
דקיק כל כך, שברירי כל כך, ועם זה, נראה שאין אדם חזק יותר
ממך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
אז מה, גוזלי, צמחו כבר כנפיך
זוכרת, בבוקר למדת לעוף?
בלילה, עם הערפל העצוב, הלכת
נעלמת, התפוגגת אל תוך צוף.

עצב
אקח מכחול ואצייר
עיניך
אוסיף בזוויות טיפה סגולה
רק אל תבכי
די להשקות בדמעותיך
את הדממה שקטה ואפלה

מצב
הרוח.
הכנפיים מתפרקות.
הפרפרים נופלים.
מתרסקים על הפרחים הנבולים.
של חורף.
מוקדם וקר להם למות.

בדידות
מבט חולף של מתיקות עינייך
יאיר אותי מהתרדמת השקופה
חבקי אותי, חשפי את זרועותייך
אני לבד, מול הזוועות, בתוך החשיכה

ארספואטיקה
לחבק כל הברת מילותייך
ולהחדירן לכל תא בגוף.
להרגיש שמחת קורא אמיתית.
אמיתית כי שלך.

עצב
בחלקת אדמתך דורכת רגלי
מפריחה את דמותך מתוך הדמעות
מתפללת בלחש בשלוות העולם
הערפל הכחול משתקף בשמי המים.

כמיהה
ברגעי שלכת, עם השחר נוכל להתמזג
בצל העננים המכסים את המרום
כוס תה המתקררת בין הערביים
ופס על השמים שנצבע כולו כתום

עצב
דמעותיי נשברות על המזח
מתרסקות אל תהום היאוש
בלכתך כל התכול נעלם
מתפוגג אל ערפל בלתי נראה
חיוכך מכה בי כזריחה שחורה
התרחקותך מהאמת שלי
נוטעת זרעי געגוע חונק

עצב
הקרן היחידה מפזרת גלים
ומפלסת דרך בדידותי
אל שורשי קיומך בלי לדעת
במקום שבו אין בני אדם

מצב
ואני נשברת - נטרקת - נשברת.
כמו דלת ישנה, מלאת חלודה.

עצב
בכל עונות השנה
השלג נופל לרגליי
מקפיא את הכאב הרדום בתוכי
מדחיק את גרגרי המחילה

סוריאליזם
שלא תיספה, בוכייה
שלא תדע זהות

ובאשר אליי,
תצמיד אליך את גופי

בדידות
זה כמו לערבב את החיוך שלך
בכוס יין, אדום לבן, מהול.

שכול
היא מפזרת ורדים לבנים
על השבילים שלכן מדי יום ביומו.
צבע שכה אהבת.

החוטים הללו נהיים כה דקים
מיטת הרכות פורמת קצוות
הרוח נושבת, הכל מסביב
הופך לאדים, מרגליות אדומות

כמיהה
צעדייך יהיו בטוחים,
הרי בהם בבואתי.
תפרשי את כנפייך,
רק אל תרחיקי לכת.

תחושתי
לבדוק גבולות החושך,
לדמוע, לדמם, לבכות ד מ מ ו ת.

תחושתי
עם עלות השחר הביטי בי, אל תוכי
תחנוניי, תנחומיי ומילות העידוד
יעטפו את נפשך, יכרסמו את ליבי
רעש המוות מזמזם כאיתות

הרהור
להיחתך. להיחרט. לחרוט.
זה כמו ריבוע.

עצב
ובלילות.
כמו גרגרי חול מתפזר.
טשטשת את עיני.
בליטופים של חורף.

הו, פרח
הפריח את אהבתי

עצב
אתה תדע שאהבתיך ואבכה
ובתוך הטוהר תשקה את פניי
וייהפך צבעם צבע החיים
ותיגע בשפתיי ותיפול טיפה של גשם עצוב

מצב
הו, השמיים,
אשר בולעים את נשמתי.
לאט מרססים את רעל האימה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יסורים
הייתי מציירת את התמונות בראש. מכחול. ואינספור מריחות. רוקדת
בלילות. סוחפת את גופי סחור סחור.
"ילדות גדולות לא בוכות דמעות". אני זוכרת.

יסורים
הענן האפור הכהה. העלים שנושרים. השלכת. סתיו. וסתם תחושת
הריקנות שבלב.

סופני
ואני אמשיך להוציא את דמי מגופי עד שיתרוקן לחלוטין, ואז אני
אמות. ואילו אתם תלכו הביתה ותמשיכו להטביע את יגונכם בסטייקים
על האש ובירה שחורה. עיניים עצומות לרווחה. ברוכים הבורחים
לתיאטרון. ההצגה לא תסתיים לעולם.

יסורים
בהתחלה הוא היה יומי, אולם עם הזמן היה עליה להבין שאין מה
לבזבז את מי הנפש ללא כל תכלית. במילא תפקידה בעולם מובטח
ומסובסד. מסים, מסים ועוד מסים.
"את חושבת שעליי לשלם קנס על קיומי?"

סוריאליזם
עננים אפורים לא ימוגו יותר מעל תהום. הגשם יטפטף ויטפטף עד
שגורלו יהיה להפוך לשיטפון כבד, טיפות אפלות רומסות כל יצר.
יערות ישתחוו ארצה ויכסו עליהם את אם האדמה. ויחתכו שורשי
קיומנו ויתפוגג הפחד הנורא.

געגוע
גזרתי אותן וטפטפתי עליהן את טיפות דמי. כי את הלכת. והכל מאבד
מערכו בלעדייך. אפילו הירח הזה כבר לא כתום והתפוח, שהבאת לי,
מר. אני אכין לעצמי קפה שחור ואשתוק. אשתוק לעולם. ואת כבר לא
תדעי שאדבר רק איתך.

יסורים
אני לא באמת מתכוונת שביום מן הימים תזכרו בי ובצעקות המתפרצות
מתוך נפשי, אשר מזמן דהו בחושך. וההילה הזאת, הנוצרת סביב
נשמותיי, נהייתה כה דקה שרק מלאכים מסוגלים לראותה. אם תביא לי
שלושה תותים, אני מבטיחה לנשק אותך. ואז לנשוך את שפתיך כמו
שאתה אוהב.

הספד
תמיד היית שקטה ומתוקה עם נפש עדינה כל כך. מי מעך אותה?! מי
שבר אותך לרסיסים?! הרסיסים שהתפרקו אחד אחרי השני בתוך נשמתך.
אולם החיים המשיכו מסביב, ולא ידע אף איש שחייך כבר דועכים.
אולי הכל היה יכול להיות אחרת... בעולם אחר... אולי. אך בשלנו
הלכת לאיבוד בדרכך


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בתוך כל השחור הזה של העיניים אני מגלה צבע תכלת. כמו תכול
השמים שקורא לך ללכת בעקבותיו.

זה כמו לפזר מים בתוך הים ולהרטיב את גופך בטיפות של כלום. זה
כמו להתהלך לבד בתוך ההמון ולתפוס בכוחותיך הנעלמים את חוטי
שמחת חיים שמתפוררים לך בין האצבעות. לראות את הירח חצי מלא כה
יפה.

הו, כן, אני זקוקה לגשם. שיחלחל בתוך עורקיי, שיזין בי מנגינת
העצב. עצב, אני זקוקה לעצב. לעצב המתעתע של בדידות. לבדידות
הוורודה בתוך הכוס של מיץ תפוזים בצבע סגול.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
שקיעה וזריחה
אל היצירה

נוף
אל היצירה
צילום חובבני

טבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה
צילום חובבני

חוף ים
אל היצירה
-צילום חובבני
-צולם במצלמה דיגיטלית

דיגיטלי
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה




אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
אני מתנדב לשטוף
אחרי שכולם
יילכו









עוד דבר חוכמה
מפיו של אפרוח
ורוד על הדף
האחורי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 50717. בבמה מאז 19/5/05 12:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללי שלי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה