|
"לשכת העבודה של פלורידה הייתה מקום נעים. זה לא היה
צפוף כמו לשכת העבודה של לוס אנג'לס, שם היה תמיד
מלא. הגיע התור שלי שיהיה לי קצת מזל. לא הרבה, קצת.
נכון, לא היו לי שום שאיפות בכלל, אבל צריך להיות
מקום גם לאנשים בלי שאיפות. כלומר, מקום טוב יותר
מזה המיועד להם בדרך כלל. איך לכל הרוחות אדם יכול
להנות מזה ששעון מעורר יקרע אותו מהשינה בשש וחצי
בבוקר, ואז יזנק מהמיטה, יתלבש, יאכיל את עצמו
בכוח,יחרבן, ישתין, יצחצח שיניים, יסתרק, ייאבק
בתנועה כדי להגיע למקום שבו בדרך כלל הוא עושה המון
כסף בשביל מישהו
אחר, ועוד אומרים לו שיהיה אסיר תודה על ההזדמנות
שניתנה לו לעשות את זה?" (כולבויניק, צ'ארלס
בוקובסקי)
וגם: http://stage.co.il/Stories/537243939#top
באשמת עצבים רופפים
שפכתי
על המקלדת
|
אני אשבר
אני אזמר
בפה מלא
אודה ש
בעצם
אהבתי את זה
(למרות שזה לא פשע)
|
אל תשקרי
זה לא
אין אונים
זו
אין אונות
|
"זה ממש מקומם
המחשבה הזו ש
יש דברים
ש
הם לא
אני"
|
צריך לכתוב בעירום
או בעת אכילה
אפילו בשירותים אפשר
כל דבר.
|
בעיתוני נשים
כתוב
שמין הוא מראה
נהדרת
למערכות יחסים
|
אתה מצית סיגר עבה
ומלטף לי את הראש מסנן
מבין שפתיך
מילים מעושנות תחת השפם
|
הכניסיני תחת כנפך
היי לי אם
ואחות
טפלי בי בכפפות
של משי
במקום בכפפות
|
כנסו כנסו
תראו איך אני נותנת בראש
ובלב ובכליות
איך אני מתפתלת סביב
|
ואני עודני עונדת
את הדרגות
אליהן הגעתי בזכותך
לזכותך
|
חלמתי ש
אני הולכת ל
טיפול אצל
אסי דיין
|
אין לי שום זיכרון יקר
מלבד זכרון אצבעו הגדולה של אבי
עטופה כל כולה בידי הקטנה
|
ראשי כאקווריום
מחשבות חגות בו
כדגים צבעוניים
מבולבלים מתחושת המרחב הכוזב
|
קראת לי
"שטן קטן"
איזה שם חיבה
מוזר
|
את הנאמנות לשפה
אני מחליפה
בנאמנות לגבר
האמינו לי
אין ק(ה)ל מזה
|
הייתי חותכת
(בחיי שהייתי)
חותכת מהכל
מחבל הטבור
מחבל התלייה
|
את אמרת שזה
ממש פיקוח נפש
מה אני
פקחית עירייה?
|
אני רוצה שיצא
הוא רוצה כבר לצאת
כל כך כבד להסתובב
עם משא של אמת
|
עיני נפלו הלילה
על משהו שכתבת
ולראשונה בחיי
ראיתי
אותך כמו שאתה
אותך כמו שאני
הייתי
אילו לא היית
אחי
|
הקול שלך
עכבישים על עור
התוף שלי
מילים נוטפות
מאפרכסת
לאפרכסת זקורה
|
ליל יום ההולדת שלך
ואני מוצאת עצמי בדירה זעירה
בעיר הבירה שכל כך אהבת
לשנוא
|
כשאגדל אהיה
סופרת
לסבית מזרחית (כי הדיכוי אחד הוא)
אכתוב ספרות פמינסטית-רדיקלית-אנטי-סקסי-סטית-סוציאליסטית
|
ואני כבר לא מאמינה
לא לאותיות הגדולות
ולא לקטנות
אפילו הרווחים מעוררים בי
חשדנות
|
ואפילו
כולנו חכמות
כולנו נבונות
|
הטל בי
חבורות
צבעוניות
כחול, סגול, אדום, צהוב
ככתובות קעקע נפשיות
|
במדורה שהצתתי
מאלכוהול רפואי
ששפכתי לתוך סיר
(ללא מכסה)
|
כשאני חושבת
על אהבה
אני חושבת
על
מיקי ומלורי
מ"רוצחים מלידה"
|
ובמקרה בו העומד מולך
נשוי למורה
או פקידה
או שוטרת
|
החורף הזה הוא
בבחינת מקרר בשר תעשייתי
לחלקי הנפש המבותרים
שנקצבו ממני בגרזן
|
וכל כך
רציתי כבר
ללכת הביתה ב
לילה השיכור הזה
|
אני מדברת
אליך גלויות
הנשלחות ל
שומקום
|
היית אז ענן שחור קודר
ואני אדמת מדבר
או אולי אני הייתי הענן
ואתה המדבר
|
ליבי במזרח
ואנוכי בסוף מערב
(ליבי ואנוכי איבדנו קשר זה מכבר)
עומדת זקופת אגו-דל
על שפת הכביש המשובשת שלי
|
מאז שהמיטה של התרוקנה
לא איכפת לי
לבלות את רוב הלילות
במשרד
על מיטת שדה
|
כאן
בתוך עורי הלבן
מחורץ סימני מתיחה
בירכיים רחבות
מדי
|
במקום בו אורזים ספרים
יארזו גם בני אדם
את עצמם
אם יאזרו
את האומץ הנדרש
|
כך ייצא
(אם ירצה
השם)
שאחגוג יום נישואין
|
חזרת אליי הלילה
בחלומחשיש
|
טין טן שהיה כמעטילד
והפך איןילד
שאיןדמותו זלגה ממני
בטיפות דם גדולות
על דפנות אסלה צחורה
|
כאבי פנטום
של זיכרון
היותך
בתוכי
|
יד ראשונה
ממשוגע
יד שנייה ממשורר
(את שאר הידיים
אני לא סופר)
אחרי תאונה
חזיתית
|
עד דה לא ידע
עד שהאצבעות יתחילו לדמם
עד שנדמדם
בתוך שדה תותים
|
ראיתי את טובי המוחות של דורי
מנפצים זגוגיות של בנק
בזעם ניגר וזיעה של יוני
בואך חום יולי-אוגוסט
|
ישנן שתי תגובות
קלאסיות לפחד:
לברוח או
לקפוא
|
אלוהים מת
אבל בנו עוד חי ובועט
לי בבטן
לכשתפלט ממני
האמונה
לא יוותר גם ממנו דבר
פרט לדם ובשר
|
ישו הפרטי שלי
מסמר אותי
בעקביי אליו
כצל
באשר ילך
אני משתרכת אחריו
|
כל בחורה צריכה להקצות
מגרש משחקים עירוני
לפרנויות שלה
|
רק אנשים בודדים
באמת נאלצים
לכתוב
אנשים בלי קול
|
קח אותי
לטיול מחוץ
לשיגרה
בוא ניסע לכף התקווה הטובה
|
כתם דם חלציי על
ריצפת ביתך
אני לא נבוכה
לא נבוכה
|
לאנוס את א'
ואחר כך,
את ב'.
עם ז'
|
הולנד הייתה טובה אלינו
הקיץ, נווה מדבר אירופאי
אמרתי לך:
"אם יש גן עדן..."
|
בליל הסדר הקודם
טבלתי ארבע פעמים
בכוס ובלעתי
כדורים ירוקים-סגולים-כחולים
|
איני רוצה בגלגולי הבא
(עליי לטובה)
להתהלך כמותה
טופ-לס בגן עדן
ולהגיש פירות דעת
|
מוכת הפרעות
שינה
והפרעות
ערות
|
פשפשו לי היום
בציציות
כששאלוני:
"למה לך כל העבודה הזאת?
לך ולא לו"
|
ובכל זאת זה חג הביכורים
ולא חג הבכורות
וצריך לחגוג את הפעמים הראשונות
|
אני ניצולת
המחנות המשותפים
הנמוכים ביותר
אליהם נגררתי
|
אני מתה
מאות מיתות משונות
לאורך היממה
(טובעת, נחנקת, נדרסת, נשרפת, נצלבת)
גופתי מתגלה
(באמבט, משתלשלת מהתקרה, תחת גלגלי מכונית, מפויחת במיטה, על
גג כנסיה)
|
ריאות במצב תקין
ללא תפליט או תסנין
|
כשראשך טמון
בין יריכיי
אגלגל
"מון אמור"
בפי
|
אני מבינה
לאחרונה ש
אני כותבת מ
הכוס
|
אבא,
אני זוכרת בברור
את היום הנורא
שלנו
|
אתה מבין?
אימי הייתה
עוקרת
עיניה ואת דלת
חדרך מציריה
|
ואני לא מקנחת
אף לא בדמעה
מלוחה אחת
את זיכרון החצאית
הקצרה מדי שלבשתי
באותו לילה
|
אני כולי
נקבים נקבים
פתוחה לפניך
כשדה תעופה
|
על דף A4
במשקל מאה טון
עם לוגו של
קופת חולים
|
כשחזרתי ממך
הבטתי
במראה
כדי לוודא
שלא
נעלמתי
אני עדיין
לא
בטוחה
|
היא מושיטה את ידה
עוצמת עיניה
שפתיה נותרות
מעט פעורות
|
ובגלל שאני אישה מודעת פוליטית כשאני מאוננת
אני מדמיינת
אץ המלוכסן הקטן והמיוזע
אי שם בסין או בקוריאה
|
את אמרת ש
אין דבר כזה
ניסיון התאבדות
מי שבאמת רוצה
למות
לא מנסה
אלא מת
|
אתמסר כולי מרצון
שתיים עשרה פעמים
כמניין שבטי ישראל
|
משהו בסגול הזה מצטלם לי
טוב בעיניים
אישונים מוגדלים
מרחפים בשדה הירוק
|
אני חייבת להשלים עם זה
שהשירה המשמעותית ביותר שאכתוב לא
תכתב לעולם
|
זה מצחיק איך שבאמצע
רמת גן
מתחשק לי לעטות לרגע
בורקה כמו אישה
מאפגניסטן
|
הייה גרפי
צייר אותי
פרבולה מתקמרת
על דף משובץ
|
נדודי שינה
זה כש
השינה
נודדת ממך
יוצאת למסע
לילי
ברחובות תל אביב
נכנסת לפאב השכונתי
ומזמינה חצי "גולדסטאר"
|
ביום הולדתי העשרים
ושבע על פי הספירה
הנוצרית
מתוך מכאניות נשית טיפוסית
נטלתי לידי סכין
גילוח
לגלח רגליי
|
בסיבוב הזה שלנו
אני אוחזת בחוזקה
במושכות
סוסי הרגש
המשתוללים
תחתיי
|
ניסים גבאי גר לבד
מאז שאשתו נפטרה
הוא מתגעגע לעבר
|
אי אפשר לבנות קריירה
משני הדברים הללו
שבהם אני ככל הנראה
מוכשרת יותר
|
כמעט
כל הנשים הצעירות
שכותבות
שירה
(לפחות אלה שאני מכירה)
אומרות
|
חלמתי שיש לי סרטן בצוואר
היה זה סוכות
בבית הוריי
רציתי לישון בסוכה הקטנה
|
לפעמים הכתיבה שלי
היא כמו סשן של
צילום עבור מגזין
פורנוגרפי
|
אני אמרתי
שהכאב
ממכר
אתה שמעת
מקל
|
כל כך התרגלת לחוש
כאב כעונג עד ש
עונג כשלעצמו
הופך כאב
|
חלמתי שאתה חותך אותי
סימטרית
מהקודקוד דרך מרכז גופי
מפריד שד
משד
|
האנשים בתל אביב כמו
מנועי חיפוש
רוב הזמן תרים אחר פורנוגרפיה
|
אולי אין זה מספיק
רק לא להזיק
ומדי פעם
צריך גם להביא
תועלת
|
(יותר מזה, התביישתי
בשבילי שדווקא
לשם
לוקחות אותי
המחשבות שלי)
|
בכל מחלקות היולדות
בכל בתי החולים
יקבלו הערב נשים צעירות
ויצרניות זרי פרחים ממבקרים נלהבים
כזוכות בפרס
למפעל חיים
|
אישה מחפשת קצה
סיום מעגל
בוחרת נקודה
אקראית
|
הקולות שבראש שלי
מדברים עליי
מאחורי גבי
במו אוזניי
שמעתי אותם
|
מאז שאני
והבדידות שלי
נקלענו למשבר
אנחנו הולכות לייעוץ זוגי
|
ילד אחד
עושה קולות
של אריה
הוא עומד על כיסא
ושואג
|
כל פיסות העור
הסדוקות
יגשרו על
חילוקי הדעות
בניהן
ויצטמצמו לכדי מקשה
אחת
|
האצבע בסכר
אסור לשלוף אותה החוצה
בתנועה חדה
יש לתת למים
|
אני עוללה
היונקת משדיה הרוויים
של שירתך
(לימים שירתי שלי
תהיה דלילה
מכדי לצמח לי
שדי אישה)
|
האשה מרחוב ריינס מתה
אלוהים כבר לא ידבר אליה
במרפסת ביתה
לא יגיעו עוד ילדים בקינדר-טרנספורט
בשעות הבוקר המוקדמות
|
תהיה ביננו
רגיעה
שלך מהכדורים
ושלי
כי ככה אני
|
יש לי אקדח טעון
בין הרגליים
ורימון ערוף נצרה
שעלול ליפול
אם רק ארפה
|
רציתי לכתוב את תולדות חיי
המין שלי
ולא היה לי את האומץ הנדרש
|
הנפש שלי היא לני ריפנשטייל
במיטבה
איזו תעמולה מהוללת
היא עושה לך
הייתי כמעט
משתכנעת
אילו לא הייתי
כזו סקפטית
|
It's not the way that I want it"
It's just the way that I need it
"Day after day
(ושאר להיטי שנות השמונים)
|
מילים מתוקות
מעוררות בך
בחילה
כאילו הנפש שלך סובלת
מבעיות אכילה
|
אנחנו הולכים אחריך
בחושך הזה
אנשים מבוגרים
לכאורה
|
כל הפמיניזם שבעולם
לא גורם לי לרצות פחות
להיות יפה
בעיניך
|
גדלתי בסדר גמור
תמיד היה
אוכל בסירים
והיו בגדים
בארון,
טלוויזיה צבעונית
בלי שלט רחוק,
משחקי קופסא,
כרטיס מנוי לספריה,
פטיפון,
|
כשדודה מאניה באה לבקר
היא לוקחת אותי
לדיזינגוף
אנחנו נכנסות
לכל חנויות הנעליים ברחוב
|
קודם הזמנתי לך מצבה
באיזה קרוון מסריח
ביום מהביל
|
מרחוק אני יפה
יפיפייה
ממרחקים ארוכים
כשמתקרבים מבחינים
שאני מתפוררת
|
אומרים לנו שיש סקס אחר
אז אומרים
(אז מה?)
|
תינוק צורח במרחק.
הוא לא בחדר הסמוך או בדירה
השכנה, הוא לא בקומה התחתונה, אפילו
ברחוב שתחת חלוני הוא לא נמצא,
|
אני חושבת ש
הידיים שלי רועדות
כי הן מלאות בכל מה
שהתייאש מלנסות
|
לא
אל תלכסני מבטן
ואל תעמיקי מחשופן
של מילים
|
הנה אני אימא
כמעט
את
עם הבית
וסיר האורז
לשבת
עם החרדות
והרגשנות
והרגישות
ועם הגישה
המחוספסת
שמכסה על הכול
|
נעשה לנו כפר
במידת האפשר
אהייה אישה עבורך
למרות שאני לא בטוחה
איך עושים את זה
סירים מהבילים
על הכירה
וסינר
|
אשא את שמך המפורש
על שפתיים
שורקות
בשינאה
|
תזהרי מיותמים
מילדי גירושין
מגרושים
מנשואים
|
שתפורר אל המשקאות
מיק-סמי הזיות פיראטיות
מהמין הלא-חוקי,
שתאנוס אותי
להיות מלאת הבנה
|
"תחייבי את כרטיס האשראי, כרגיל" אני מפטירה למזכירה המנומסת
בדלפק הקבלה. במעלית אני חושבת "שלוש מזכירות כבר זכיתי להכיר,
שלוש מזכירות כבר זכו להכיר את כרטיס האשראי שלי ועדיין לא
פתרתי ולו בעיה אחת".
|
זה לא מפליא שהייתי כל כך מנותקת ממך. אלוהים עדי, כדי להתחבר
לעצמי היה עלי להפעיל את המודם האנלוגי המיושן שלי ולשמוע (ממש
לשמוע) את הקולות החורקים והמתאמצים של הניסינות האדירים ורבי
המשאבים שעלי לבצע על מנת להגיע לידי חיבור.
|
ממרומי בגרותי הכרונולוגית הבלתי נמנעת מתגלה לי, באחת מן
הפעמים הבודדות והנדירות בהן אני מאפשרת לעצמי להביט לי
בעיניים, שרצוני האמיתי הוא להיות ילדה. כל חיי הייתי מבוגרת.
די לי בזה.
|
בפנטזיית הטירוף שלי, אני חופשיה. נקיה, טהורה. מהלכת בכותונת
לבנה ושקופה. לא מוטרדת מדימוי גופי. שיער ראשי מגולח, ושיער
גופי צומח פרא.
|
כל בחורה צריכה אקדח
או לפחות זוג
נעליים אחד
עם עקב מחודד
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
אצא לי אל היער
לראות את
הקוקית!
חוקר קוקיות
מתוסכל. |
|
