|
על עצמי: אני אוהב.... אני לא אוהב הרבה. רוב החיים
אני די מבואס אבל אני לא באמת רוצה להיות מבואס ולכן
אני משתדל לשנות את המצב הלא נחמד שאני שורר בו
עכשיו. זה מן תקופה כזאת ששום דבר לא הולך לך וכל
דבר קטן שקורה לך אתה אומר לעצמך שזה המזל הרע שיש
לך...
ערמות של גופות. גופות של ערבים! יצאתי מהר מהחדר ושמתי לב שגם
רצפת חדר האוכל מלאה בסדינים לבנים שמכילות גופות. (מה קורה
פה? איזה דבר מזעזע זה לאחסן כאן גופות)
|
משהו החל לקרות. הזאב התחיל להשתנות(!) ידיו התחילו להשיל
פרווה והן הפכו ליד אנושית וכך כל גופו למעט החלק התחתון...
|
היא כבר הייתה ממש קרובה ובאותו רגע כל כך רציתי אותה ששכחתי
לגמרי מזה שההורים שלי כאן מולי. אביטל תפשה את החולצה שלי..
|
האוטובוס עצר וראיתי את הנהג יוצא החוצה לקראת הארנק ואני
חשבתי 'איזה תאב בצע'. פתאום, ממש משום מקום קפצו שלושה
ערבים(!!!). לבי הלם בפראות וראיתי אותם רצים לאוטובוס. אחד
הילדים מהר סגר את הדלת והרגשתי הקלה. 'רגע', אני חושב, מה
יהיה בסופו של הנהג.
|
|
|
"אמא, אמא
אפשר עוגיות?"
הן על המקרר,
מותק"
אבל אמא... את
יודעת שאין לי
ידיים..."
"אין ידיים
אין עוגיות!"
אחת עם ילדות
עשוקה |
|
