|
חי לו משוגע אחד בתוך בית משוגעים...
בבית המשוגעים הזה.. מותר כבר לגלות...
|
האוויר הקר ניתך בפניי, וריח החורף האופייני חדר אל אפי
מסיר מעליי את בתולי הקיץ האחרון
|
יושב על אדן החלון, צופה לעבר השקיעה.
השמיים בוערים באדום, משתקפים בעוד דמעה.
|
כר הדשא הרך, מתחתיי לו נמעך.
מתחתיי, ואז מתחתייך, ושוב מתחתיי.
סדין מקומט, לכל כיוון הוא נמתח.
|
כמעטה וכסות לגוף עירום
מבקש לי חתיכת שמיים
|
תמונה אחת,
עיניים רכות גוררות מבט עמוק
צונאמי של אושר למראה חיוך מתוק
|
ביצירה זו ניסיתי לשזור את מטבע הלשון בד בבד, תרתי-משמע.
|
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
