|
 חרך צר
עולם שלם
טפח, טפחיים
מתגלים
מתגלגלים
נפשי פרושה
נארגת ונפרמת
לעיני כל
|
סופונה של שוקולדים
אני דווקא מאוד אופטימית...
לילה טוב, ותשמור על עצמך; ותתקשר; ויהיה טוב; הנה מונית, 4
בבוקר, מאוחר; צריך להכין מחברות ואתה לך תשלים שעות; ותזכור
לדבר איתי; שמרת את המכתב? אתה יודע שאני אוהבת אותך, נכון,
אבל אי אפשר; כואב לי מדי בעצבי הגעגוע; תחלום עליי, אם אני
אשן אחלום עליך. תמיד כ
|
והתקרה והסדין
הוילון והנר
ידית הדלת וקצה המיטה
ואתה ואני
|
ובגופי סערה
רוח שורקת חורקת פורקת כל עול
|
התכווצות
ועוד אחת
מצחי על ברכי
מנסה לנחם
להרגיע
יד על שד
מחפשת
את סימני הגודש
|
לא תפלס דרכך בינות לשושנים
ותקרב את פיך לשלי
שהרי רק כך אוכל להתעורר
מתרדמת המוות שהטלת עליי אתה
|
מבחוץ אני קורנת
חזקה
הכל אצלי בסדר
סוחבים, כרגיל
|
זוג כנפיים
נפרשות אל החופש הנצחי
השמיים גם לא גבול
כשמתחילים
קשה להפסיק
|
כל הניקבות
בהן מסתתרת נפשי
מוצפות זה זמן מה
|
הדממה הזולגת על גופי
דממת לבדיותי
זולגת בטיפות מרות קרירות
עוטפת אותי
|
שברי מציאות מעופפים
מרעידים את קצות ריסי
דמעותשלתקווה
|
ואני, קנה רצוץ
מפחדת מבוא הרוח הרעה
שנושבת ללא הפסקה בכל חדרי לבי
|
אצבעות רגליך
שלובות בשלי
קפיצות שינה קלות
מדי פעם בפעם
|
זוכר איך עמדנו שם
במקלחת שלי
בלילה האחרון
ואמרת שכך אתה רוצה שאזכור?
|
כמו צל של מוות
מתכסה ליבי
בשתיקתך
|
לקום לפני או אחרי שאני אצלצל
להגיד סליחה לבלונדינית
או לקום והיא תבין
|
ומילים
הן כבר לא כלי לכלום.
|
היית הכל
ועתה אינך
אתה אינך
|
פטמות זקורות של חורף
מעברו השני של הקו
את זועקת אליי לעזרה
|
כמו סיגריית ווג ארוכה
אהבתי המוצתת
|
כמעט ונשכתי
קצות אצבעותיך על התפר
שבין גבי
וחלקת בטני
|
ולפתע
עמודו
קיפאון מוחלט לרגע
שריקת הכדור הנופל לאיטו
|
התנפצות זיעתך על בטני המתוחה
אנקתך השקטה זועקת בתוכי
המתחות עד לקצה גבול יכולתנו
והרבה מעבר לשם
|
יושבת
רחוקה
שני כסאות שלמים ממך
|
להזדיין בשכרות
פראות לא מתפשרת
שתמלא את כל החללים בי
|
ואחת בדרך פלא נפלטת מפי
יבבה מעקמת שפתיים
והמרחק העצום שביננו
ולפתע יש רוך
|
איך תמיד
בסרטים של דיסני
לא רואים
גושי חרא של פרות
|
נמתחת
כמעט כולי
עוצרת וקופאת
בקישיון
עומדת על מקומי
|
ופתאום, כל האל, וה-מ, והמתמטיקה האלה- מתגמדים.
וכמו סיזיפוס, אני משתדלת לגלגל את אבן החיים שלי למעלה ההר
בלי להדרדר, בלי להתייאש. ובכל פעם, החיים- כמו האלים- צוחקים
לי בפרצוף.
|
|
|
סליחה, אבל אתם
לא חושבים שאתם
קצת מגזימים?
הבן שלי כל היום
מול המחשב רק
כדי לראות את
הסלוגרים...
סלונגים...
סלוגנים, ראבאק!
הסלוגנים
שלכם!!
ומה עם שיעורי
בית?
וקצת אוכל?
ולהתאמן על
הפסנתר?
אמא של הפולני
בסטארט אפ |
|
