|
היא נשכבת על המיטה, נזרקת, הידיים לצדדים, כשלפתע יד אחת
מצביעה על פלג הגוף התחתון שלה, אזור החלציים, ושוב מבט חותך,
אבל הפעם קצת פחות כואב, יותר מפנק.
|
הדלת נפתחת
שני גברים לובשים שחור
מכבים את הפנס
להחשיך את האור
|
מדובר בנחש תלת-ראשי
שהיה תוקף בלילות
ראש אחד לחיים
וראש אחד לנבלות
|
אל הים
את נשפכת
וסוחפת את כולם
אל הים
את צועקת
אין מקום יותר מושלם
|
המלכה אסתר שכבה בחצר
והיא ישנה
כי המן הרשע טיפה מאחר
אז היא נרדמה
|
כל עוד בלבב
יש לי משפחה
ועיני לציון
בלבנון צופה
|
קיר שקוף חותך בינינו
ולמי למי איכפת?
שכמו תמיד אנחנו שנינו
נבדלים כבן ובת
|
מתוך קור ישן ומוכר
אולי יצמח לו החום
מלא
|
נוטל קופסא וחצי
זה כל מה שיש לי
קורא פסוקים מניטצ'ה
ונופל מיד לישון
|
בדרך לטרנסילבניה
נסעתי לקנות ערפד
מתוך שמועה שיש שם
זן מיוחד
|
צום שישי
כבר ערב חג
נשתה נאכל
תעבירי את הדג
|
שש בבוקר עכשיו
בחוץ האוויר עוד קר
ויוהאן עולה מן הים
מוחמד יורד מן ההר
|
במחסום די נידח
בין רפיח לשכם
יושב לו פינוקי
מול רס"ר מגמגם
|
אדולף (השומר), מביט במשקפת, כשפתאום צץ מולו זלמן (נמוך, כובע
טמבל, ובגדי פורץ)
זלמן: (פונה אל השומר אדולף) ערב!
אדולף: בהחלט, אני עסוק, אולי תלך?
זלמן: הלכתי מספיק, עכשיו אני עומד, מה אתה עושה?
אדולף: שומר שאנשים כמוך לא ייכנסו לשטח הכור
|
ישראל: ואם תשים אותה בקשת?
אליהו: היא תמות!
ישראל: יותר מדי צבעים?
אליהו: פחות מדי מים
|
|
|
אם יש לכם משהו,
קחו ממנו הרבה,
כי הוא הולך
להיגמר |
|
