מלל

  

ויז'ואל

  

סאונד

  

קול-נוע

  

blogs at.corky.net
סלולרי (WAP)
דואל
FAQ
ממליצים
הוציאו לאור
יצירות מאופיינות
פירסום

מפגשים
דיונים
מגירות שירה
מגירות סיפורת
טכני
מודעות
הסדנה

מאז שאני זוכר את עצמי אני והחברים שלי ביחד. הם תמיד היו איתי
שהיית צריך אותם. איתם אף פעם לא הייתי לבד. איתם אף פעם לא
היית עצוב. הם היו החברים שלי.

"חכה חכה...." סימן עם היד לאחיו... "נתראה אחר כך " חשב לעצמו
בזמן שחיוך התפרס על פניו.
אחיו הקטן לא אהב את החיוך הזה... ראו עליו... הוא נדבק לכיסא
וחיבק את התיק כמנסה להשתמש בו כמגן דמיוני... הוא ידע מה מחכה
לו..

אין לכם משהו יותר מעניין לעשות חוץ מלשבת ולבהות באוסף
הגיבובים והשטויות שהמוח הפורה שלי מכתיב לידיים שלי להעביר
לכם? באמת אנשים... אין לכם עבודה?

"רוי אתה חייב לבוא לראות, אתה לא תאמין אם אני אספר לך מה
ראיתי, זה פשוט מטורף." ככה התחיל היום הכי מוזר בחיים שלי,
היום שבו הבנתי שחבר שלי כבר לא קיפוד. כמו שאמרתי, הכול התחיל
בשיחת טלפון מוקדם בבוקר של יום ראשון, חבר שלי התקשר אליי
וסיפר לי את אחד הסיפור