|
אזהרה, משרד הבריאות מודיע כי העישון מזיק
לבריאותכם.
אזהרה, משרד התחבורה מודיע כי הנהיגה בכבישי ארצנו
מקצרת את חיינו.
אזהרה, משרד הביטחון מודיע כי במלחמות
מתים.
(יהונתן גפן)
They say we all loose 21 grams,
at the exact moment of our death...
everyone.
The weight of a stack of nickles.
The weight of a chocolate bar.
The weight of a hummingbird...
How much does our life weigh?
אז פה ושם מצאתי כמה חיות נחמדות..חיות יפות וחיות פחות.
הרגשתי מאויימת. לא מהחיות אלא מהתלות שלי בהם.
אז עשיתי לעצמי טובה, התרחקתי כמה שיכלתי מכל החיות הללו.
לא נתתי להם להתקרב, לא נתתי להם לגעת בי.
כל אחד נמצא בטריטוריה שלו
|
בואו נשחק משחק, אני קובעת את החוקים.
לצורך העניין, נקרא למשחק - משחק המוות.
החוקים פשוטים למדי, למען האמת.
תחילה יש קוביות מזל.
|
This is the day,
which I've chosen not to stay.
|
Just walking down that old street,
Quietly,
Near the rough sidewalk.
Wondering what if.
|
Is it not the love that makes us feel the pain?
Nor is god who makes it rain.
Is it not the love that makes us joyful?
As the sun makes the flowers colorful.
|
I thought you cared more than this,
I thought I meant more than just a little kiss.
I guess I was wrong,
And now I must be strong.
|
.Going staright, falling down
.All the brightness, and all the brown
That's the way life goes ..
|
ואולי אתה עכשיו מאחורי,
תופס אותי רועדת ובוכה.
או אולי שם למעלה,
מביט בי, בעיניים הכחולות התמימות שלך,
בחיוך הזה שלך, כאילו הכל יסתדר בסוף.
דואג לי,
ואומר לי כל לילה,
לילה טוב.
|
אבל יש אותי ואותך ללא אהבה..
|
אלף בני-אדם קבורים כאן,
אך לא מצבה ולא חלקה להם.
אלף נשמות קבורות כאן,
אלף משפחות שונות,
והכל - בבור אחד.
|
אם הייתי יכולה,
הייתי מזכירה שישה מיליון ימים.
אם הייתי יכולה,
הייתי מזכירה כל חייל.
|
אבל אני,
אני שהייתי החזק מכולם,
שתמיד ידע הכל,
שתמיד היו לו התשובות לכל דבר,
לא נמצאתי בשום מקום.
|
אף אחד לא ידע.
אף אחד לא ראה.
החתלתולים התרוצצו,
ושרר שקט תמידי,
שלא הפריע לנפש.
ואף אחד לא הטיל ספק,
ואף אחד לא יכל תאר לעצמו.
|
דום שתיקה,
והעיניים נהיו לחות.
דום שתיקה,
וברז הדמעות נפתח.
דום שתיקה,
הפרתי הבטחה.
דום שתיקה,
בכיתי.
|
אך לכל דבר טוב יש סוף, הרי זה הגיוני,
ולכן הגיע הרגע בו חזרנו,
וכאילו נשכח הרגע בו התאהבנו.
|
נשאר כפי שהיה,
לא השתנה דבר.
אותו חיוך יפהפה.
חיבוק כאילו אוהב,
ומגע שבאמת כואב.
|
לשקוע במבט עמוק בכוכבים.
להתחיל לספור אותם.
כוכב אחד,
כוכב שני,
וכך הלאה...
|
חלום.
לא פה,
לא מחר,
לא היום,
ולא אתמול.
|
אז אומרים "לי זה לא יקרה",
וממשיכים לחיות,
וממשיכים לחייך..
|
כאן זה הסוף,
כאשר השחור אינו שחור,
והלבן אינו לבן.
ומהאדם נותר רק שם,
ואם במזל תמונה קטנה בעיתון,
וליד התמונה כתוב "אחד מנפגעי..".
|
כילדה קטנה בכלוב,
שנעלה את עצמה שנים שנים.
יושבת לה בפינה, לבדה.
לבדה.
וכשמתקרבים טיפה, רק טיפה,
מעיפה את המבט לכיוון השני,
חלילה שהעיניים לא יפגשו.
חלילה.
|
התינוק השתתק לחלוטין,
שום ציוץ,
שום קול,
שום קריאה.
וכך, הלכו חייו של תינוק,
שעוד לא הכיר בדבר.
|
בלי הסברים,
בלי מילים,
רק המון שקט.
השקט שאומר יותר מדי..
|
או ההם שמבקשים סליחה,
יום אחד בשנה,
חושבים שסלחו להם,
וממשיכים לחטוא.
|
הילד נשאר שם מאחור,
זועק שיחכו לו,
זועק שלו ישכחו אותו.
אך האנשים... ממשיכם ללכת.
|
העלת חיוך על פני,
והזלת דמעה מעיני.
|
מחלקה ב'.
מחלקה כירוגית ב' אפילו, אם לדייק.
איפה שהקירות לבנים,
והכל כל כך נקי וסטרילי.
ואין דבר שלא במקום.
|
הרגשה של בלבול,
של חוסר אונים,
של תקווה לאושר המתמיד,
ויחד עם זאת העצב מסביב.
|
רציתי לברוח,
לברוח מהמציאות,
לעולם שונה,
עולם ללא דאגות.
|
ה"ניצחון" שלך
לא היה ניצחון אמיתי,
כי לא הייתי לידך,
רק ניצחון טכני.
|
קיוויתי שזה רק חלום,
שהכל פה בדוי ולא אמיתי.
סה"כ נסיעה של רבע שעה,
רבע שעה שעלתה להן בחייהן.
|
יש לי שאלה.
אם אפול,
יבוא מישהו להחזיק אותי?
|
ואתה מוצא את עצמך בתוך קופסא,
שרשום עלייה בלורד בולט,
פן לא ישימו לב,
"סחורה פגומה".
|
מבחוץ, מהעולם האכזרי.
האכזריות, השקריות והצביעות.
האם גם את כזו?
|
היית שלו והוא שלך... פתאום יש סדק, סדק קטנטן שבקושי
מתייחסים.
ופתאום הסדק הופך לשבר... והכל מתנפץ לרסיסים קטנטנים ...
|
רציתי פעם לחיות,
חיים ללא כניעות,
ללא נפילות,
וללא כאבים.
|
וכשעזבת לך..
גם את התמימות שלי לקחת איתך בדרך.
וניסיתי ללכת אחריך,
בתקווה שאקבל אותה בחזרה.
|
כשנכנס הרב, הוא ישר שאל אותי אם אני כועסת.
ישר אמרתי לו שלא. הסתכלתי עליו, במבט כזה, כאילו זה כל כך
ברור שלא.
הרי על מי יש לי לכעוס? על עצמי שהייתי לא הכי נחמדה בשיחה
האחרונה? עליו שיכל להיות יותר זהיר? על האלוהים הזה שטוענים
שהוא קיים ומלא רחמים, אבל מ
|
אני רוצה שתראו את העולם שלי.
שהדברים לא צבעוניים ,יפים ופורחים .
שהדברים אמיתיים.
שהטוב שלכם הוא הרע שלי, שהטוב שלי הוא הרע שלכם.
שהאושר שלכם הוא הלעולם לא שלי.
אז מה אם אני לא היחידה, אני מרגישה יחידה.
לא יחידה, בודדה זאת המילה.
|
אם הייתי יודעת שהזמן איתך קצוב ומוגבל, הייתי מחבקת אותך
חיבוק נצחים ואומרת שנפלה פה טעות ואתה אמור להישאר ולא לעזוב.
במקום זה נשאר לצעוק לאלוהים שעשה טעות איומה ולהגיד לו שהוא
לקח את הבן אדם הלא נכון.
|
|
|
לא אני לא
בלונדינית
טבעית,
אני סתם טיפשה.
מי חמצן זה
לשתייה? |
|
