|
עמרי אופק לוזון, נולד ב-1982 בישראל הקטנה. מוזיקה,
שירה ופסיכואנליזה לאקאניאנית - ללכת אחר האיווי.
אני לא יכול לכתוב למי אני מקדיש את זה. אז למי שלא יקרא - זה
בשבילך.
|
לאן שלא אלך, נפשי
אורך עלום באכסדראות
|
אם תקפל את הדף מספיק פעמים
תמצא בתוכו לא מילים, כי אם
קמטי זיכרון, שפשופי אצבעות
|
ונראה כי אלפיים נוספות
תינחם בלא אומר מילה,
נשוא עול גלות כעולה
על כתפי תהילות.
|
נגרר, כמו מתוך חלום קסום מוכר
אל קיום של אלף מקומות באותו מקום נתון
נעלמת היא מתחת אל פני היקום,
ליחשי כמה מילים של חושך
ליחשי כמה מילים של אור
חייך הם, חייך אילו - מה נשאר מהן ליזכור?
|
אני הוא זה אשר מועד. פוסע בשדרה משובצת
אבנים אדומות וכחולות, רחובות הולנדיים דוממים
אשר אינם בונים כמותם כיום, לא באותו הלך רוח
אנושי, כי בסתתים ובנאים - תארים ומראי מקום.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
