|
ואז, כשסופסוף פקחתי את עיניי למציאות ולכביש, ראיתי אותו
מולי. האיש עם הבגדים האפורים עמד עתה קפוא מול השמשה
הלא-פגועה שלי, ובהה בי.
|
היה יכול להיות לנו כל-כך טוב ביחד. הייתי לוקח אותך מדי פעם
לים. היינו מנהלים שיחות נפש שלא נגמרות עד שכבר חייבים ללכת
לישון.
|
ג'וני מתעורר ויוצא לדרך, כי אמא של ג'וני מאוד רצתה ואבא שלו
- מה הוא יודע בכלל?
|
גיל 30 נשף בעורפי, ואיתו הפחד מהקמטים, הבדידות והחברים
הסטרייטים שלי שהולכים ומתחתנים להם. תמיד הייתי מהרומנטיקנים
האלה, והאמנתי שרומנטיקנים "פנאטים" מהסוג שלי, מתחלקים
לשניים.
|
למה אתה ישן במיטה שלי כבר כמה ימים? למה אני לא זורק אותך מפה
יחד עם הבלאגן שעשית לי בחיים? אני אבוא אליך ואלחש לך באוזן..
|
אולי יש לך בלגאן עם העובדים ומלא מסמכים שנופלים בין הכיסאות,
אבל אתם חייבים לקחת את עצמכם בידיים. זה החיים שלנו כאן. ולא,
אנחנו לא יכולים להיות בטוחים שיהיו לנו עוד חיים אחר-כך, כי
ככה אנחנו, לא מאמינים בדברים עד שאנחנו לא רואים אותם.
|
אני הולכת לי מאבן לאבן מסדק לסדק, תמיד נעמדת על הקצה של איזה
בור כדי לבדוק האם הפעם אפול.
|
שאולי רגב תמיד הרגיש שהוא סתם. הוא סתם למד בביצפר. וסתם
התגייס לצבא. ועכשיו הוא סתם עובד במפעל לייצור ארגזי קרטון.
|
איזה מלך היית פעם, איזה מלך. ועכשיו, תראה מה נהיה ממך? ערס
מגודל.
|
אם תשכח את הבושם או הקרם לפנים או לתקוע עדשות שמכאיבות לך
בפנים תבוא בטרנינג לכוס קפה שכונתי באמצע העיר, למרות שהיא לא
הגדולה
|
בשמים בחנות של תרופות שאולי תצטרך יום אחד. צפרדע יפה היא
חלקיק שתחקור בעתיד או קרפד.
|
שפתיי בגדו בי עם פסיקות ברורות
כשחיפשתי לתאר חוויות ורגשות
|
דמויות שחלפו בדרכי
עוברות ומדברות
עונות לי על דברים
שלא אוכל לתאר במילים
|
הדלת נעולה החלונות מוגפים והגוף
שלה חופשי לנוע לכל הכיוונים שלא
יוצא לו להגיע אליהם בימים רגילים
|
אתה עוטף אותי בבועה של אהבה שכמעט קיימת, אני קרוב אליך כמעט
כמו שאני רחוק מעצמי
|
|
|
כוונה תחילה
בסוף מעשה
דובל 'ה משבש
פתגמים |
|
