|
הזיכרונות נאגרים כמו מעצמם
באים, הולכים ונשלחים כמו אל מאגרם
נשלפים בכל עת, לעיתו אחד כאחד
|
האביב מתדפק על פתחינו
קמתי אני אלייך להריח את בושמך
מלכות עדנים הבאה מן השמש
|
על רכסי לבבי השלג טרם נמס
ואני מחפש את פריחת האביב
רוח עילית נשאתני, רגליי אינן עייפות
אני כאייל אערוג על אפיק
|
עוד חיים בי השדים והרוחות
ולמה לא יחיו?!
למה לא ירחשו כמרקחה?!
|
אני כעץ השקד
אל תראוני, כמעין הרקב מוכים גזעיי
אני במסתרים אארוג קישורת תפרחות
|
ואני הבאתי לך מנחה
לא שאכפת לי מה יאמרו עליה
ירא אני פן יבואך הצער
|
יום אחד קם אדם
מוצא עצמו שאיננו
ולחם חוקו איננו לחם
וחוקו איננו חוק
|
באה הרוח
שיחקה עם עלוות עלים
היא מרשרשת, כמו צוחקת ואומרת
אנא
|
על רכסי לבבי השלג טרם נמס ואני מחפש את פריחת האביב
רוח עילית נשאתני
רגליי אינן עייפות
אני כאייל אערוג על אפיק
|
סובב סובב הרוח
ומקום אשר יצא אליו חוזר
ויוצא
סובב סובב לו הרוח
|
ברגע שאראה את הכתלים
הכתלים שמקיפים כמו בחומות
ולא אבחין עוד את הפרטים
|
|
|
נכנסים למכונית
ואמא אומרת:
"מדליק מי
שמקליק ראשון!"
כולם מצליחים
לפני ואני נשאר
כמו טמבל עם
החגורה ביד ולא
מצליח להקליק.
אמא שלי מסתכלת
עלי: "אתה
החוליה החלשה,
שלום!"
(אחד מהרהר על
התנגשויות ערכים
עכשוויות) |
|