|
הכותב לאו בלנקו נולד בקיץ 87, היה זה בוקר חם, אחרי
שעות רבות של צירים הוא יצא לאוויר העולם, בקושי
חיי, בקושי נושם, על הכותב עברו חיים לא קלים, תמיד
נחשב לשונה ומנודה.
כיום הוא החליט לכתוב, אוהב את החורף ואת הים(במיוחד
כשהם ביחד).
מקווה לא לגדול.
מעשה בשני אנשים, שניהם גרים אחד מהשני במרחק שעת נסיעה, הם לא
מכירים אחד את השני, אבל ברגע שהם יפגשו הם ישנאו אחד את השני
עד עומקי נשמתם.
|
וגם אם עצוב מבפנים
החיים ממשיכים
|
אדוני הכל יכול,
אני סתם רק חול וחול,
סתם פקיד פשוט כנוע.
נא הגדה לי, מדוע ?
|
רצתי חיש אל הכספת,
השודד ירה ונוספת.
לי פגע ישר בראש,
עכשיו כבר אין ממה לחשוש.
|
נשיקה ראשונה לא במקום
לא נורא, יבואו עוד המון
|
|
|
אני פוחד שאמות
בפיגוע.
ערד עזמוביץ
בעוד אחד
מהתירוצים שלו
ללמה הוא לא
יוצא מהבית. |
|
