|
...משהו נעלם ממנו. אותה תמימות, משהו ילדותי כזה, איזשהו
בלבול שהיה לו פעם, כבר לא קיים. יש בו הרבה שקט, ומשהו מאוד
מפחיד. כאילו שלא משנה לו מה יהיה איתו, כאילו שהרגשות כבר לא
חשובים לו, כאילו שעכשיו יש לו משהו אחר בחיים, משהו שהוא
אפילו לא מנסה להתנגד לו.
|
לא שכחתי אותך עם הדמעות שנגמרו
במשך חודשים ארוכים, נצחייים
|
נשק אותי פעם אחרונה לפני שאתה הולך
חבק אותי כמו פעם ליבי כבר מזמן דועך
|
השמש מאירה את אותו רחוב
שבו פעם פגשתי אותך
הכל נשאר שם אותו דבר
אבל אני ואתה כבר לא
|
"בואו איתי בקיצור", אמר דניאל. "שניכם".
אחרי שהחברים הלכו, דניאל נכנס לחדר. הבעת פנים עצובה שלפעמים
הייתה לו, בעצם לעיתים די קרובות, שוב צצה. התיישבתי לידו על
המיטה ונגעתי ביד שלו בעדינות. פחדתי שידחה אותי, אבל הוא
דווקא נשען עליי.
|
|
|
שני ילדים
ושניצל נכנסים
לחנות ממתקים
ומתחילים לגנוב
מכאן ומשם.
לפתע, נכנס שוטר
ושואל את הילד
הראשון:
"ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לקנות את
זה".
-
"טוב. ואתה,
ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לשלם על
זה"
-
"אה, טוב. ואתה,
שניצל, למה
אתה גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב. אני
שניצל."
- השניצל - |
|
