|
נסיכה בלבן
מסביבי לא נותר עוד דבר להרגיש
לא רואה את הלילה ואת אור היום
כי לפתע ניצב מול עיניי איזה איש
יפה כמו כוכב ורחוק כמו חלום
|
על סלעים לא צומחים פרחי אהבה
ובתוך גוש קרח, האש לא בוערת
|
אני מביטה בעיניך העייפות
ומבינה עד כמה השנים האלה
שעברו לי איתך ובלעדיך
שחקו את נפשך
|
כל חיי הם לילה, היופי והעצב,
הירח שט מלטף את בדידותי
פעמונים ברוח שקטים כמו מילותיך
מתוך רוח הלילה נולדה תשוקתי
|
איך אחרי אלף לילות שבכיתי
השליטה שוב בורחת מבין ידיי?
|
לא רוצה, לא אוהבת ואין בי תשוקה
זה רק תעתוע, רק עוד נשיקה
בורחת איתך מהכאב העצום
ובאור היום, אין בינינו כלום
|
זה בעצם רק מכתב שלא נשלח...
פרידה מימשהו...איש מדהים. באמת.
אני מפרסמת את זה עכשיו, אחרי שכבר עברה תקופה...
ודרך אגב- צדקתי.
|
לפחות עכשיו הוא ישב בשקט ולא נעץ בה מבטים. המבטים שלו היו
מבטי אח אוהב, אבל גם המבטים התמימים האלה, לכאורה, טשטשו את
ההיגיון שלה. יותר מדי תשוקה, יותר מדי רגשות התרוצצו בתוכה
כשהיא ראתה אותו. וכשהוא נתן לה סימנים מיוחדים, הכול התעצם
והגיע למימדים של כאב
|
|
|
- מה השמועה
הכי מעצבנת
שהפיצו עלייך?
"שהבאתי לעמנואל
הלפרין בראש תוך
כדי ששלושה
פועלים זרים
מאוזבקיסטן
מציירים לי על
הגב פנטגראמים
בלורד ורוד".
- וזה לא
נכון?
"פנטגראם? מה
אני, פאגאנית?
הם ציירו מגן
דוד!".
(מתוך הראיון
המרגש והבלעדי
עם איזה אחת.
בקרוב). |
|
