|
אין שום סיבה לכתוב כאן דבר על עצמי.
כל מה שתרצו לדעת עלי תוכלו לגלות דרך היצירות שלי
תנסו לקרוא אותי דרך היצירות ואולי כך תכירו אותי
אפילו יותר טוב משאני מכירה את עצמי...
מקווה שתקראו את היצירות שלי ועוד יותר שתהנו מהם..
אוהבת לנה =)
השמש זרחה? ותרנגולך הזקן קורא "קוקוריקו"? זהו סימן שהגיע
בוקר, כעת יש עליך להתלבש. בעזרת ספרון זה נעבור על כל הפרטים
החשובים והקשים מעט בתהליך מסורבל זה...
|
אין כזה דבר שנאה! זוהי רק אשליה! אשליה טיפשית! אשליה מגעילה!
האשליה הזאת פוגעת! לאשליה הזאת אין רגשות, היא רק פוגעת
ושוברת לבבות.
אך אינני יכולה סתם כך לומר שהשנאה לא קיימת מפני שאם היא לא
קיימת אז מהו רגש זה? מהו רגש ה"שנאה"?!
|
הייתי לוקחת אותך איתי עכשיו
עד לווגאס ולכל כוכב וכוכב
את הירח לך קוטפת על מצע של זהב
נשיקות לך נותנת אם היית איתי כאן עכשיו
|
במגע מרפרף
מענג וסוחף
מעביר את ידו על גבי,
עם חיוך קטן ומבט תמים
מביט בי ולא מפסיק לו לרגע.
|
מצווה עליה לא לפקוח עיניה
ומבצעת בה את זממה, נכנסת לתוכה
נהנית מצליל אנחותיה, גומרת
ומיד הולכת.
|
בית בכפר הוא הבטיח
עם צמחים וילדים שורצים בכל מקום
בית מעץ יהיה לנו,
יהיה לנו את הבית הכי מיוחד בכפר.
|
מאוהבת בך כמו נרקומן שמכור לכאב
אשר ליבו פועם בזריזות מוגברת
כאשר מתרגש מהמנה הבאה
|
עומדת על גשר עזריאלי
המחבר בינו לבין הקריה
מרגישה את הרעידות
של הצועדים עליו, עוברות
מכפות רגלי ודרך כל גופי
רוב החוצים אותו חיילים
בדיוק כמוני.
|
בכל צעד, בודדה
לפתע אלו לא ארבע רגליים
אלא רק זוג אחד שצועד
|
כאב לי
אולי עכשיו יכאב לך
הכל התהפך
ועכשיו אני זו שאשחק בך
|
שרה וכותבת אלפי מילים
כולן מדלגות באושר על פני הדף
אך נמחקות במהירות
כולן מילים שמחות, מילים של אושר
|
אין אחד שמצליח לא לחייך
רק מאותו מבט שובב
|
יש אדם אחד מושלם בעולם
וזאת החברה שלי
|
געגועים מציפים את גופי
כאב כובש את ליבי
מחשבות ממלאות את ראשי
ואתה ממלא את חלל החדר
נמצא בכל מקום
רודף אחר צעדי בנחישות
ולא עוזב לשניה
|
דמעותיו של השטן שוכנות בעיני
השטן גורם להן לזלוג
ואינו מרשה להן לחדול
|
מטאור פגע בכדור הארץ
כל בני האדם שרדו
מיליוני אנשים מתרוצצים להם בתוך כלום
|
מדהים, מושלם וחלומי
דבר בלתי מציאותי
זוהי ההגדרה
ההגדרה לאהבה שלי
הגדרה לאלדר
|
אני התייאשתי, אני לא עושה יותר כלום
לובשת חיוך מזוייף וצוחקת את קול הבכי
|
יושבת מבולבלת
מנסה שוב להבין
האם זאת אהבה
או שאולי זאת שנאה כה חזקה
|
כי זהו כוחו של חיוך אמיתי
כזה שמכחול לא מספיק
בשביל לצייר אותו
|
מסתכלת בעינייך
ובמקום לראות את אותו הירוק
אני רואה שחור וורוד
המון שחור וורוד
|
מלטף והולך
מנשק ובורח
מחבק ונעלם לאחר שניה
|
מתמכרת...
משתנה...
שוכחת...
מרגישה...
ומפסיקה, מפסיקה את הדמעה המוכרת...
מחייכת... ואולי הפעם זה לא מזיוף...
|
משחקת אותה אוהבת
ובינתיים דוקרת
מחדירה סכין ענקית ומסובבת באיטיות
בכדי שלא אפספס אפילו מעט מהכאב
מחדירה את הסכין עמוק יותר
וממשיכה בנחישות
|
הזעקה משכה אותי בעוצמה אל הרצפה
הפילה אותי מרגליי
נבהלתי, ישבתי על הרצפה ורעדתי
הבטתי לימיני, הבטתי לשמאלי
ושוב אני לבד
|
מלאך שלי חזור לזרועותי
חלל ריק נמצא בין ידיי
השמיכה תפסה את מקומך
כך אתה נותן לה?
אינני רוצה בשמיכה
אני רוצה רק בך
|
אך האם זה אמיתי?
אולי בעוד מספר דקות אתעורר
ואראה שכל זה היה רק חלום
צבטתי את עצמי... זה כאב
|
עשן סיגריות מהול בריח מלון מתקתק
גופיית קשירה שחורה, כתפייה משוחררת
ג'ינס משופשף, כפתור חצי פתוח
עיניים שחורות מהפנטות
|
הלב הכאוב
אשר סובל כשאני סובלת
אשר סובל תמיד
|
וליבך בכל לילה זועק את שמה
מפני שהוא בודד ממש כמותה
בודדים הם הנסיכה וליבך שלך
|
מכונית,
באמצע כביש ראשי,
שלוש בלילה,
זקנים ורוחות מגיעים מכל עבר.
הם מציצים,
הצצה קטנה מהחלון
מחייכים והולכים.
|
גם כשהכל רע
מביטה על תמונתך ומחייכת
גם כשהכל קשה
נזכרת בחיוך ומחייכת
|
מתקרב באיטיות
כך שנשימותינו נפגשות
משחק בשפתי עם אצבעותיו
אט אט מחליף אותן בשפתיו
|
לא רציתי שתספיק
שתספיק...
לרצוח אותי,
אתה.
|
כל הדאגה וכל האהבה לא הספיקו
המלאך נפל, נפצע
מלאך אחד היה בשמיים
ועכשיו כלום לא נשאר
|
אינו סולח
אינו שוכח
רק יושב לו במבט תמים על כתפי ושותק
שתיקה מכאיבה
מכאיבה ממילים
|
ובעיני דמעות
דמעות הבגידה שלכם
מול עיניי רצות תמונות רבות
בכולן אתה איתי
מנשק רק אותי
בשום תמונה היא לא מופיעה
אך אילו תמונות רצות מול עיניך?
ממש ממש הרגע
|
וכנראה שעכשיו המבט שלי הוא המהפנט
בעיניים שחורות עמוקות מביטה על כולם
ולאט לאט ברשת תופסת אותם
להאכיל אותם איני מאכילה
לשחק איתם אני משחקת
רק שומרת אותם על הרשת
בלי לגעת
רק לצפות...
|
הבחורה הכי יפה שאי פעם ראיתי
היא הביטה לכיווני ומיד נכבשתי
למול מראה עיניה
גדולות וירוקות וריסיה המתעגלים
הביטה בי במבט כה תמים
וטהור... כמוה...
|
נערת השנאה ניצבת מולכם
מלאה בדמעות ואוחזת בכל הכדורים שברשותי
מחכה לאותו רגע
שניית האומץ שתגיע
|
בעוד שניות אשכב שותת דם
מבלי שאיש ידע
מבלי שאיש ישים לב
|
מוחי מתעתע בי
משחק בי שוב ושוב
זכרונות מעורפלים
הכל מטושטש
|
ולכן כל נגיעה הופכת לכאב
וכבר נמאס לבכות
ונמאס כבר להעלב
|
לא יכולה בלעדיך
מחכה רק למגע ידיך
לשמוע קולך
שכל-כך ערב לאוזנה
יושבת הנערה
דמעות בעיניה
ובראשה מחשבה
מחשבה על הנסיך היפה שלה
א-ת-ה....
|
זאת היתה מסיבה
אולי קצת פרועה
אולי עצובה אולי יבשה
הגיע נסיך ממש כמו על סוס לבן
בעל כובע ועגיל ברוחב אגן
|
אמרתי יאללה ספונטניות
אז נסענו
אז השתכשכנו במים
אז פתחנו בקבוק יין מתקתק
|
לא אוהב עוד כפי שאהבתי
לא אסמוך עוד כפי שסמכתי
לא ארגיש את שהרגשתי
לא אחיה, לעולם לא אחיה שוב.
|
העולם נעצר
כולם הביטו רק בנו
נבלענו בין ההמון
אך עדיין בלטנו
|
מגע שפתייך הוא כבר לא אותו מגע
|
תחרות הטיפות לא מתה
היא לעולם לא תמות
|
חמש לפנות בוקר, אני ערה, יושבת בחדר ריק ומשננת את אותו משפט
כואב שנאמר מפיך.
חוזרת עליו בראשי שוב ושוב, לא מפסיקה, לא נעצרת.
חוזרת עליו שוב.
"את לא מסוגלת להתמודד לבד עם עצמך לשניה"
|
בלי לחשוב, בלי להרגיש. האצבעות נעות בזריזות על המקלדת,
מקפצות מאות לאות, יוצרות מילה אחרי מילה, בונות משפטים,
יוצרות טקסט ולא מפסיקות. הן זזות וזזות ולוחצות ומקישות על
מקשים של המקלדת.
ממשיכה לכתוב, לא מפסיקה, לא נרגעת, רק כותבת.
|
ולא, דווקא כעת איני מתכננת לעזוב כ"כ מהר ואפילו חושבת להשאר
בעולם לעוד קיץ מעיק ומלא זיעה ואולי אפילו לשתיים.
אך האוירה המלנכולית מתעופפת באוויר למרות שאני בעצם שמחה.
|
אני רוצה להיות שם במקומה... להיות איתך בכל יום שוב ושוב
מחדש
ולא לחשוב עליך איתה.
אני רוצה להביט שוב בעיניך ולדעת ששנינו לבד לבד
ואיש לא נמצא בעולם חוץ ממך.
|
ישנם רגעים בחיים בהם אתה עוצר וחושב...
חושב על החיים...חושב על אנשים...חושב על חפצים...
יש לפעמים רגעים בהם אתה בוהה בחלל וחושב...
אבל אם תחשוב על זה באמת, על מה אתה באמת חושב באותם רגעים?
|
אז אני רוצה אחת ורודה כי בכל זאת, אני בחור אופטימי...
|
|
|
מה קדם למה:
החביתה או העוף
בגריל? |
|
