|
שלום לכולנו....
ב1983 ,הצטרפה לעולם ילדה מקסימה ומדהימה.
את שנותי הראשונות עברתי בשלום...
הגעתי לצבא,שירתתי כמדריכת האמר קרבי.
היום אני משתדלת לחיות ,כאילו אין מחר.
נסחפת, מוצפת, גולשת...
נשברת יחד עם הגל.
|
הולכת לים.
לילה, חושך, שקט.
המים רגועים, הים זז לו בשלווה.
מסירה את הבגדים ונכנסת עירומה.
|
משתוקקת שאלוהים יעשה שוב את הנס: "שמש בגבעון דום וירח בעמק
איילון."
|
טעם של עשן.
ריח של סיגריות.
|
הם רוצים אותי כמו שהייתי לפני שנשברתי,
הם מחכים לי, לאני שאשוב לעצמי.
|
הבמה מסודרת, מוכנה למערכה הבאה,
לאפיזודה חדשה
|
וכשהיא תתפרץ, היא גם תפגע, תהרוס, תשרוף.
אני ממש מרגישה את הלבה זורמת מראשי ועד לרגליי
|
מרגישה קרובה אל הרחוק
כמעט נוגעת באופק
|
לב מחוסן, לא נותן לדבר לחדור לתוכו.
דקירות כואבות בגוף.
|
שמחה ואז עצובה, צועקת ואז שותקת.
צורחת, מיללת ... כואבת.
|
קבר חלק ממני,קבר את כולי.
|
כבר שכחתי את קולו של השקט שאליו אני כה מייחלת
|
ולהגיד לך סוד? מדי פעם הם גם יפים ומדהימים.
תלוי באיזו עונה אתה נמצא.
אז בוא ביחד נעשה סוף לסבל ולמרורים.
|
חייבים לקבל את הרע על מנת שהטוב יגיע.
|
אלוהים,
סליחה על שפקפקתי בך, על חוסר האמונה.
היית שם לעזור לי, להנחות אותי, להוביל.
בסוף הגעתי לשדה השושנים, בעמל רב, אחרי שעברתי את שדה הקוצים,
|
כבר חיברת את עצמך, איחית את השברים שנשברת אז לאלפי רסיסים?
דברי אליי, אימרי לי מה לעשות בכדי לעשותך מאושרת.
אני אחצה אוקיינוסים עבורך, בשבילך, למענך...
|
מחשבה גוררת מחשבה.
מפיקה סרט, יוצרת מחזה, כותבת עלילה.
אך למחרת הכול נשכח, הכול נמחק, הכול פרח.
|
עייפה, לא נרדמת, מתעוררת.
|
בבקשה, תכתבו סוף אחר להצגה.
אל תתנו לי למות.
אני רק ילדה או בעצם נערה, או אולי אפילו אישה.
|
נסחפת, מוצפת, גולשת.
נשברת יחד עם הגל.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"תגידי, מה את
עושה אחרי
השבעה?"
(ץ סופית, "101
דברים שאסור
להגיד
בהלוויות") |
|
