|
"לך ושקוט
הנה כבר יש בי כח
לא לבכות
אני אלמד לשכוח ולחיות
בלי לרצות ובלי לחכות"
רק בקשה אחת- תגיבו... תודה :)
נסיך יפה התואר שלי החליט שהוא רוצה להיות חופשי, כמו ציפור,
והחליט שהוא ומחויבות לא הולכים יחד! נסיכה טיפשה שכמותי,
נפלתי ברשת האהבה ולפתע הרגשתי כמו צפרדע, קטנה וירוקה, חסרת
אונים. רק חבל שלפני שהחליט הנסיך להראות את פרצופו האמיתי הוא
לקח את כל מה שהיה לי
|
נפעמת בבהלה
מלראותך שוב איתי הלילה
שלח את בגדיי
|
היא שקטה, עיניה עצומות וגופה ללא תזוזה
נשאבת אל כוחות האדמה
מאבדת את עצמה
המחשבות רודות בה
אך עתה היא שלווה
|
ועכשיו זה בדיוק
כמו שאתה ביקשת, התחננת!
חופשי ומאושר
קשור בחבלי ילדות ישנים
|
אני שונאת לצפות בך מחשב
איך ומתי תגיד לי בדיוק
את הנורא, את הגרוע
|
בוא ונשבור את המוסכמות
בוא, ואתן ללבי לצאת לשחק בשדה המוקשים שלך שוב
פתח את שערי לבך
|
והדמות אחוזת תזוזה בלילות, היא אינה שקטה
שטה על גבי גרגירי החול וריח האספלט
למרחבים חדשים, במטרה למלא סיפוקים
|
הגיהנום שלי
הוא אתה,
מול פרצופי
מסתובב, מתחיל עם
מפעילה שלוקחת לך את הכובע
|
סבוכים בתוך הרגשות, כמו גומייה סבוכה בשיערי
כרוך סביב עצמך, מביט בראי העולם
ורואה רק את עצמך, כמו תמיד...
|
עודי זוכה לראות קרני אור ראשונות
משחקות עם טיפות הטל
והנה כבר צעד ראשון
|
אילו ידעת את דמעותיי
אשר מציפות בי כל פעם
מחדש את היגון
לו ידעת עד כמה חונקות
הן כרעל בגרון
לא היית חורט בי
עוד עזיבה משפילה
|
אם היה מתאפשר לי לקנות נשמה
הייתי קונה אותה בשבילך
הייתי מניחה אותה בקופסא גדולה ומרופדת
כדי שתגיע אלייך מושלמת
|
איך ניתן לקלוט
שדבר כל כך יפה, כמוך
ניתן לתכונה הכי מכוערת
לטיפשות
|
אתמול ראיתי,
אני מחוץ למשחק
איבדתי את כרטיס השחקן שלי סופית
|
אל תחפשו אותי
לא תמצאו ממילא,
רק שאריות שלי
גוף, לא נפש
|
ושוב מוחי בוגד בי
החלחלה מתעוררת כאילו לא נרדמה
כשאני תופסת את עצמי
מסתכלת במראה
דמותי הדוחה משתקפת
|
בפולין אין הרים
יש רק ערמות של אפר
הכיכרות צועקות
דם של יהודים נשפך כאן
|
מנפצת רסיסי דמעות על שולי
שפתותיי בכדי שדמי יפרוץ
ויטהר כל קמט וסדק מנשיקותייך
|
השגתי לנו עוד שני כרטיסים למשחק המקדים
וקניתי כרטיס רכבת אחד הלוך בשבילי
|
וההרגשה היא כאילו אני עצמי הייתי שם
באותו לילה רגיל לכאורה
שבו המציאות נשברה
|
אך כל מה שנותר לי
הוא הנוף הבודד הזה
שהייתי רוצה לחלוק
אתך,
|
עשו לי טובה-
עשו שיהיה שקט,
לא אבקש הרבה
רק שתכבו את האורות לזמן מה
|
איך אתה נראה? כל מה שנותר לי הוא רק מבט חטוף מרגעים שחלפת על
פניי, כאילו הייתי רוח רפאים. וכל מה שנגעת בו נהפך לקרח.
|
עתה אוכל להביט בפניה של הנערה המטופשת ולומא לה "הגעת לסוף
הדרך מותק, זהו, זה הסוף שלך... יצרו אותך בשניה, והנה את כמו
כל ציור אחר שצויר... אין לך חשיבות, אף אחד לא יאהב אותך, ואם
יאהבו בסוף ימאסו! זו סוף הדרך"
|
אולי זה רק הגשם עכשיו, שגורם לדכדוך רציני. מפשיט ממני כל
ניצוץ שמחה וגונב חיוכים, מחליף אותם בעוגמה. ואולי זה פשוט
אתה, שככה ויתרת עלינו מהר כל כך, והשארת אותי לשבת על אותה
ספה בביתי ולהבין שהחורף הולך להיות אכזר.
|
|
|
יש לי בחילה
זה שלא בוחל
באמצעים |
|
