|
lilo17
סיפור של כאב נגמר על ידי יריה אחת בראש, הכאב שבא אחרי, איש
לא יוכל להבין אך היא תמיד תרגיש אשמה.
|
הגשם הכבד שירד בחוץ דפק על חלונה, אך קול הדפיקות לא היה הדבר
היחיד שהפר את הדממה.
|
הריח, הו הריח שמושך אותי לרצות לנגוס, לטעום לדעת מהו הטעם של
דמך, של נשמתך. להרגיש את העורק נקרע ע"י שיניי, את השניות
האחרונות של הדופק, איך הגוף מתקפל בין שיני ההרגשה לדעת שאתה
מת בגללי. בגללך מעשך אלי, בגלל הרצון שלך להיות כמוני.
|
היא רצה יחפה על העלים היבשים. בגדיה היו קרועים, דם זלף
באיטיות מכתפה הימנית.
היא רק רצתה חום ואהבה, ואף שהבריות ידעו זאת, הדבר לא נמנע.
היא לא תוכל לראות שוב אור יום לעולם.
|
אין איש רואה,
אין איש שם לב, 'שהוא כבר בא!'.
רצה לה בין אותם אנשים
לאיש לא אכפת
|
עצמתי את עיני ודמעה חמקה ממנה,
לא רציתי שתחמוק, כי זאת הייתה הדמעה שלי עליך
|
הכאב שבמילים מובע בהן,
הכאב והצער.
עולם הדמיון עולה מהמילים,
עולה ונופל.
|
ידו השמאלית "מקושטת". צלקת.
קו ישר ללא היסוס לרוחבה,
קו אשר הזכיר לו את העבר,
העבר הרחוק שרצה לשכוח.
|
כבר לא חוששת,
כי הנה אני מושיטה את ידי,
ואתה כבר שם
אוחז אותה בחוזקה .
|
|
|
אל תשפוך את
התינוק עם הרוטב |
|
