|
"...הפרח הזה כבר מזמן בקנטים. עפר באדמה. וטוב שככה, זה בדיוק
מה שזה שווה עכשיו. אבק, עף עם הרוח. יאללה, עוברים לגינה
אחרת, בעבר יש רק קוצים."
|
זוהי לא קינה, וזה לא סיפור התאבלות. זהו מוסר השכל. תודה על
מה שיש ולא בכי על מה שאין.
|
כמו ענן לבן בשמיים הכחולים
כמו ציפור ששטה על כנפי הרוח...
|
כל מילה היא קשקוש מיותר
מלווה מיד בגל של חרטות...
|
משהו כבש אותי כשהבטת בי. כאילו שלחת לתוכי שורשים והשתלטת על
כל איבר בתוכי. גוש שנדחק בתוך גרוני חסם כל מעבר של אויר.
ראייתי נטשטשה והתעוותה, ובכל זאת העולם נראה כל כך יפה.
|
רגשות אמיתיים לא באים בחרוזים או עם מנגינה יפה.
תחושה כנה מגיעה סוערת, מלווה בצעקות ספונטניות.
|
|
|
"...מי זה דופק
בדלת בשעה
כזו?..."
יצירתה האחרונה
של אנה פרנק
בבמה... |
|
