|
"כאשר אדם נולד הוא רך וגמיש,
כאשר הוא מת הוא קשה ונוקשה.
צמחים ובעלי חיים גמישים ורכים בחייהם,
אך שבירים ויבשים בהתכלותם.
לכן נאמר: הקשה והנוקשה הם ביטויו של המוות,
הרך והגמיש הם ביטויי החיים"
(טאו טה-צ'ינג )
"האומנות ניתנה לאדם כדי שלא ישתגע"
(פרידריך ניטשה)
"כמה יצורים נאים עומדים כאן,
כמה נפלא המין האנושי,
איזה עולם הדור החדש
שיש בו אנשים כאלה."
(ויליאם שייקספיר)
ואני הלכתי לחפש משמעויות.
אולי בשמיים, אולי בכוכבים, אולי בחול, אולי בים, הכי הרבה
חיפשתי את עצמי.
|
הנה, הוא צריך לחזור, כבר 13:00, ומנסה לנטרל את עצמך מהמחשבות
ומנסה לשמור על שפיות, ומחזיקה את גופך כדי שלא יתפורר ולא
תיראי חלשה, ודלת נפתחת ואת מביטה בו, ומחייכת(כמה שאת שחקנית
מעולה), והוא מחייך חזרה, ניגש ונותן לך נשיקה, אבל מרגיש,
מרגיש שאת לא שם.
|
חשיפה.
החלטתי ללכת על כל הקופה.
אין לי מה להפסיד.
|
תהיי לעצמך אמיתית
אל תתיימרי
אל תנסי
תאהבי את עצמך לאהוב
let it be
|
אם תקווה הייתה בי
הרי היא נעלמה
|
גרושה וילדה
הן רוצות את האוכל שלך
שתגיש להן על מגש חם
מטעמים תאילנדיים
וכוס מיץ פטל בצד, אם אפשר
תודה.
|
כשיכרון חושים
בלילות קודרים
היית בי
בתוכי
נטמעת
ואחר בוקר זוהר
פתאום תובנה
|
אתה מתחבא
מתכסה
בשמיכה מלאת דמעות,
נמאס לך להרגיש שאתה חייב משהו לכולם
|
אני מסירה מעליי את מהותי
הגלותית
הבלתי אנושית
הכימיקלית
|
לא חדלתי להסתכל
בעיניך
אל התמונה בראשי
|
אורות בודדים
מחפשים להאיר אותך...
|
אני רואה לתוכך
מאז נוצרת
במפץ רסיסי אור זוהרים
של יופי טהור ובתולי
|
ללכת
לאנשהו
לנעול את הזמן
למתוח עוד יותר
תיקח אותי?
|
אולי נוח לך לדעת שאתה לא אתה
אתה מישהו אחר
שרצית להיות
כשניסית לחיות....
|
אתה מקעקע עליהן צורות גיאומטריות
שלא יראו
שאתה
בעצם פוחד.
|
אתה על השביל הנכון
עוד קצת
אתה יכול
|
לא, אני לא מטורפת
רק שונה מעקבים וליפסטיק
שלקוח מספר של
בלונדינית עם כתר
לקחתי מספר
הכנסתי לכיס
של השמלה החצי שקופה שלי
|
אף אחד לפני לא כתב שיר אהבה לנפטון.
|
רקדתי
לצליליו של חליל
שרתי
לציפורים
|
תכאיב לי
תכאיב לי עד שברק העיניים שלי
יעלם
אתה יודע שזה מדליק אותי
אני תמיד דורשת עוד
|
ואת דמותו היא לא תשכח, בהירה, עמדה מולו וחייכה, ועיניה אהבו.
ועוד טיול שייחקק במוחה, ועוד שרידים מחיים מוארים, ועוד אבקה,
ועוד רסיסים ועוד אמונה שהוא ישוב.
|
אני עוברת התחדשות, אני קמה לתחייה, אני מבינה, מפנימה, אני
מתבגרת, גודלת, מחכימה, דורשת, אני בוחרת, בוחנת צעדים קטנים
של התחלה, נגיעות קטנות במים צלולים, נהר עצום של טבע, אי ירוק
מתפתל לי בראש, אני נהנית מהסחרור, משיכרון החושים, אני רוצה
עוד.
|
אני כותבת על זה... כמו שאמרת לי,
כותבת מתוך זה,
כותבת עם זה...
|
כתבת לו הרבה
אבל רוב המכתבים שמורים אצלך במגירה
לא העזת לשלוח אותם
אמרת שהוא לא הבין אותך.
|
את יושבת וחושבת לעצמך..
איך נכנסת לזה?
ולמה?
|
הסרט שאני נמצאת בו לא נגמר, הוא רק הולך ומשתפר
מביטה לשמיים, כמה כוכבים מנצנצים...עוד די מוקדם
טיפות מתחילות לרדת.
אני מנשקת אותו, מחבקת אותו, מלטפת לו את הבטן(הוא הכי אוהב את
זה)
מלטף לי את הבטן(נהנית מכל שניה).
|
|
|
האדם, יש לו
אופקים. עם הזמן
האופקים שלו
הולכים
ומצטמצמים, עד
אין סוף, עד שהם
הופכים לנקודה.
אז אומר האדם:
זו נקודת ההשקפה
שלי. |
|
