[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לאן גולדברג
אני חדלתי להיות אני, לעולם לא אוכל להיות עוד אני, אני
הגשמית. נפשי השתלטה על בשרי ועורי והיא חופשיה כעת לעד...

http://www.facebook.com/leansongs
 goldy

אל היוצרים המוערכים על ידי לאן גולדברג
скучаю




לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
קול אימי נשמע ממרחקים
לפעמים בסופי שבוע
לעתים בערבי חג

יחסים
בוא באישון לילה אל מיטתי
אך לא בשביל לנסות אותי
או בשביל להתנסות עמי

בדידות
אינני יודעת מדוע כותבת אני
על גבר עם אשל ביד

בדידות
נשים בודדות יושבות בפארק
על ספסל ומפזרות פרורי לחם
לחיות בוגדניות, חיות נודדות
נשים כואבות יושבות בפארק

יחסים
זרועות של מוות וחורבן
פורצות מתוך תיק של ארמני
של אישה זרה

ארספואטיקה
השיר הזה גדול עלי
בכמה מידות טובות
כמו להכנס לחדר מדידה
ולהתאכזב שלא קרה נס

חלום
לפעמים אני ילדה יתומה
שרצה ביערות גרמניה
נמלטת מהלהבות

גורל
אהובי שולח עורבים שחורים
לקרוא לי לעת ליל חורף
הוא המושך בעננים
המכה עם הרעמים

וידוי
אין לי חיים אבל יש לי יומן
שבו אני יכולה לרשום
רשומות קטנות וצפופות

גורל
א נ י ה ו ל כ ת מ מ ך
יש לקרוא באיטיות, בקול נחלש
כאילו ברגע זה יצאתם מחדרי

גורל
אני מאחלת לעצמי שאשכל, שאמעד
שאחלה או אאבד את השפיות

חולמת לעצמי על עצמי ולא מזהה
את הפנים, את הגוף האחר, החלומי
במראה מסתכלת ודוחה את עצמי
לא מרשה לעצמי עוד לחלום על עצמי

אהבה
לעומתך, אני לעולם, לא אזניח אותך
גם לא אזנח אותך לעולם, לעולם

גורל
אני, האישה האחרת
זו שלא מדברים עליה
זו שאיש לא אמור להבחין
בקיומה

וידוי
האישה שאהבתי מראה
את מכתבי האהבה שכתבתי
לכל עובר ושב

געגוע
במזוודה ארזתי את כל
שבילי חיי ואת כל משעוליי
את השושנים ושדות הקוצים ארזתי
בתוך פקעת זיכרונות אחת

יחסים
החבר הדמיוני שלי
השתין בקשת
אל האסלה

הגות
מישהו אמר שאני באה מהרחוב, באה מהסמטה
מרופטת, מלוכלכת, נטושה
מישהו אמר שאני באה כקדושה מעונה, באה כזונה
עובדת לפרנסתי, חסרת כל מנוחה

וידוי
המילים חזרו לגעוש
לרעוש, לדרוש
את תנועות אצבעותיי
על המקלדת הקרה

וידוי
אני אינני משוררת מורעבת
גם לא קבצנית דלה אני
לא תמצאו אותי ברחובות
זונה את דרכיי יומם ולילה

יחסים
שמלת סדקים
ומכאובים אשא לי
לתפארת

יחסים
שמלת סדקים
ומכאובים אשא לי
לתפארת

בדידות
אבל זה
הכאב הדוהה שאפשר לקפל על קצה, קצה
המיטה

אהבה
זיכרונות מהים
שאינם שלי
מאהבה שמעולם
לא החזקתי בידיי

בדידות
חסר לי מישהו בחיי שישקר לי
שהכל יהיה בסדר, שלא משנה
כמה רעה אני לעצמי ולא משנה
כמה שאני מכשילה את עצמי

אהבה
על העיר הגישו ירח
מעל הבניינים המשורטטים
בידי אמן שהיה פעם מאוהב

ארספואטיקה
השירה שלי נכתבת
מתוך טרנס פנימי, רוחני, חילוני

אהבה
כמה שאהבתי את האודם שלך
מרחתי אותו על שפתיי
בלהט של רגע
מרחת בכדי לגמור

וידוי
כשהיה לי טוב
הייתי כאוויר
בעייני הקורא האלמוני

וידוי
אני חיה, נושמת וצונחת
לתרדמת עם המילה הכתובה

וידוי
וידוי
שמנעתי מעצמי
אך סיפרתי לכל
העולם

וידוי
גם אני הייתי
פעם
מלכודת זבובים
דבש מתק שפתיים

גורל
ספסל עומד בודד בלב השדרה
ואף ציפור לא נחתה לנקר בבשרו
ואף זוג אוהבים לא בא לתנות
אהבה על עצמותיו הרופפות

מצב
אני שונאת את עצמי
והשנאה יוקדת, בוערת בתוכי
חלק מעורי, מנשימותיי

וידוי
פעם התאהב בי
משורר שאהב אותי
במילים גדולות מהחיים

גורל
אימי הלבישה אותי בכיפה אדומה
כדי למשוך את תשומת לב השוורים
הזועמים, המזיעים, המיוחמים

גורל
תמיד שאני עוברת
ברחוב שאול המלך 4
בתל אביב
אני נעצרת

גורל
מישהו שוכב עליי
מישהו לוחץ על לוח ליבי
מנשק את העור היגע

אותה מכונת כתיבה משכתבת את חלומותיי
היא מייצרת עבורי את אותו גבר מאהב מתעלל
את אותו הגורל המשתפך, שאינו משתפר

אהבה
ואת האהבה שימרתי בשבילך
כמו שהאדמה משוועת לגשם
כמו שטורף סומך על קיום טרפו


לרשימת יצירות הצילום החדשות
מעובד דיגיטלית
אל היצירה




למה אומרים
שבלונדיניות
נותנות לכולם?
לי הן לא
נותנות.






אני לא מכוער.
אני פשוט לא
חתיך כמו השאר.
זה מה שאמא
אמרה. ואמא
יודעת. לא?


תרומה לבמה





יוצר מס' 57159. בבמה מאז 30/11/05 10:21

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללאן גולדברג
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה