|
אני רוצה לקלף בציפורניי את החיוכים המזוייפים
לשייף עד דק את הצבעים המשקרים ולחשוף את השחור, או לבן
שבפנים.
לנגב מפני את הרוק הדביק של הנשיקות המעושות
ומאוזניי, את הדוק שמכסה את המילים המיותרות.
לעקור.
|
אני מרגישה איך היא מתמלאת לאט, בלי סדר. הכתיבה תזכך.
הפחד מהמילה הכתובה חונק את הנפש עד שהיא מאדימה, משתנקת
ומשחירה - ובסוף, הכל יתפוצץ החוצה.
|
|
|
גם אתם הייתם
בשלב של לשחק
בקקי ופיפי.
ההבדל ביני
לבינכם, אם נעשה
לרגע הקבלה
לעולם הסלוגנים,
היא שאני עדיין
שם.
חרגול פרוידיאני |
|
