|
לאה-חיה
על משכבך בלילות כשזכרת את אמך
רצית את מגע ידה המלטף,
וכשקרבת לשערי
קפאה ידך.
|
רצתה להיות שורה בין דפי העיתון
|
כמו זבוב שמצא דרכו אל כוס מים
משקשק בכנפיו
מבקש לצאת
הוטלתי אל בדידותי -
רוויתי ממנה
די.
|
בשדה שכבה
שמלתה מפשלת,
שערה סתור,
רגל אחת נעולה
|
עוטה על עצמה את שמלת השבת העשוייה
מארג מלים יפות של משוררים שאהבה.
|
עוד אבוא אל עצמי
ובידי
גם מלח גם לחם
עוד אבוא אל עצמי
|
ובאתי אל הבאר
וסחבתי דלי המים
וחזרתי וסחבתי
ולא נלאתי.
|
הורדוס שלי,
ארצה להסיר בפניך
כל שבעת הצעיפים
לפני שתחרץ גורלי.
|
בשוק העיר
עלי גפן ממורטים
שהשמש סחטה נשמתם
|
חבורה אחת גדולה
הלכה וקראה
"עלי קרח"
|
על גדת הנהר בוהה
לא יודעת,
מה יעלה באסדות מלותי
שלחתין בלי להתוות יעדם
|
לו עמדת עמי על פי התהום
ההיית חש הלמות הרשעות
שמניעה את חיי
|
התכרבלתי
ופרננדו פסואה בחיקי
|
שירה היא
לא מזור לנפש דוויה
לא מטרה
בתם מסע של תחינה ובקשה
|
|
|
השאלה הבאה
לדיון
מי ברכב מי
ברגל?
זה ששואל |
|
