|
והיא שהיתה כפיית הדמיון המצוץ שלך
שברה אותך אליה
ורסיסיך קרעו את פניה
וכאילו כתבו על לחיה
זה אתה שנשברת אליי, זה אתה.
|
נגן ירח בשנתי
צועק מתוך טירוף
אני יודע שבטחת בי
כשלחשת באוזני
שלא אוכל לעוף
|
תתחתני איתי קצת לפעמים
תגידי לי מה קורה כשאוהבים
בשנייה השותקת הזאת
בעכשיו הזה שאת הופכת בתוכי
|
עדיין את, ואת עדיין לא שלי.
עדיין לא יודעת על שנים שהן שניות בינינו.
עדיין לא על השירים. על החיבור אלייך.
שרחוק מביך אותי. ומאלים.
|
מזגזג למאורה ושומע אותך מריחה חזק משמפו
את שתיים עכשיו
ולבי כעת הוא חצוי לרבעים
|
ראיתי אתכן בעבודה ובשמורות הטבע
ראיתי אתכן מעליי
מתכופפות אליי
מחזיקות סכין חד מול פניי
מאפרות סיגריה בחושך
וחותכות סדק דק ומדמם בשפתיי.
|
הוא הניח את ראשו על עורפה
ושאל בקול מנושק
את מי אני אוהב?
היא שתקה, כי הבינה
הוא שתק כי שתקה
שתק משום שהבין את הבנתה.
|
בגללך הארוכות קופצות ורצוצות
לעתים אילמות מלחן או מרעש בכלל
כשתקרבי אליהן כבר תבחיני
בצעצועי הכתב הקטנים
בחיבוקי הריווח נטולי ההגיון
שהתעקמו קצת לבואך
אם תבואי
|
את מנשירה בי סתיו עכשיו
נושל עירום מענפייך
מוטח לכבידה הטבעית של בשלות
בעוצמה הטמונה בחולשתי מול הרוח
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"תגידי, מה את
עושה אחרי
השבעה?"
(ץ סופית, "101
דברים שאסור
להגיד
בהלוויות") |
|
