|
 99613756
אדם פעם בא אליי בשאלה "וכי מה אתה עומד כך סתם בחוץ ולא מנסה
להרוויח לחמך במקום לקובצו ולהשיגו בדרך לא דרך?" תשובתי הייתה
פשוטה
|
פיטר עזב. עם הידיעה הזאת הרומן הדמיוני שבמוחה של הפיה נופץ.
היא אמנם אהבה אותו באמת ובתמים ,אך אם הייתם מכירים את
טינקרבל
הישנה.
|
אל תוך יער עד.
ירוק ומלא בכישוף עד.
הייתי ואולי לפעמים העדפתי שלא.
|
לא, שרון לא הייתה ילדה "מיוחדת". היא פשוט העדיפה לא להתחבר
לאנשים. היא לא אהבה אנשים,
הפסיכולוגים האשימו את אימה שעזבה בגיל צעיר, היא מעולם לא
הכירה אותה, רק תמונות אלבום חסרות חיים היו לשרון.
|
בועות השנים מתנפצות
רסיסי החלומות נופלים
על ברכיי וכפות ידיי
|
להביט לתוך נפש ללא אביב
ולמצוא בא יופי
להישיר מבט לעייניו של השפל
ולשאוב חמימות מאין
|
לשכב לצדך ,להביט בעינייך
ולדעת שאותך אני מאבד
כל יום מחדש.
|
כלום כבר לא משנה
מעין אדישות שכזאת
כלום כבר לא מטריד אותי
הכל כבר לא משפיע עליי
הכל כבר מובן מאליו
|
אהבה ללא כזב הייתה
על לשונה
|
ומאז ועד היום
הנשמות נושקות ומתנגשות
|
מאמץ את הלילה אל החזה
מאמץ את הדיכאון והעצבות
מקבל עליי את הבדידות
|
אם את אוהבת את
הברזל שבדם, התענוג שבבצע
והתאווה שבבשר
|
הילדה האמיצה
שלא ידעה כמה שידעה ויכלה
והעצה והעצימה
ונתנה לי השראה
|
חלום ומשאלת לב
בליל קיץ חם
אני את והכוכבים
בין שמיכות וכמה כריות
מכורבלים ביחד
|
אני מרגיש טוב עם זה
אבל אני לא שלם עם עצמי
אני אומר אני מפסיק
|
אולי תאהבי אותי מחר
או פעמיים בשבוע?
לא אני לא רוצה
אני רוצה משהו קבוע
|
ארץ זבת דם,
דם ובשר חרוך.
אדמה רוויה בצלקות
דם ,עשן ושנאה.
כל כך הרבה שנאה.
|
ארץ זבת דם,
דם ובשר חרוך.
אדמה רוויה בצלקות
דם ,עשן ושנאה.
כל כך הרבה שנאה.
|
בשבילך שרות הציפורים
את מביאה את האביב
ובאותה נשימה את הסתיו
|
הצבע האפור שולט
שעון החול נפל ונישבר
להבת הנר הולכת ומתעמעמת
זעם פסיכופטי הולך ומיתפרץ
|
חוטים אדומים.
ניתן לפרוט עליהם, ולגרום
לבלבול.
דיכאון .
|
מהלכת
לאורך חופים רחוקים
מציירת על חול זהוב
מעגלי שמש
|
מרגישים שזה חורף
עם כל הצער באויר
מרגישים את החורף עם הברקים והחושך
מרגישים שזה חורף... ולא יודעים מתי נגיע לאביב
|
כל אחד היה רוצה חיוך כזה...
לפחות פעם אחת בגילגול
|
ואך פתאום
ליבי נדם אל תוך החלום
המתמשך.
|
ידעת לרקוד
וליבי תמיד ידע להיות
לך לבמה
ונצח אינו אלא טיפת זמן
|
ונפשו בוערת
באש מרצדת, מעלה עשן סמיך
צורם עיניים
|
....המין האנושי על בירכיו,
הסרטן המוסלמי מחריב את החיים.
שוחט והורס ללא הבחנה....
|
לפני שהחום יעלם
לפני שהאהבה תשקע
בואי נתחבק
בואי נתמזג
|
נושקת לאמת
עם
סרפד על לשונה
והייתה היא ניצחית
|
מבטים חולפים
נפשות מתנגשות מתנפצות
לנפש אחת
רעידת אדמה של רגש
ואיבוד היגיון נצחי
|
מתוך אובק וענן
מתגשמות להן מילים
משאלות
|
אין לי מפלט ממך
היית לי את מפלטי היחידי
והחלפת את כל אוהבי
|
נמאס משירי אהבה
נמאס מאש של נמלחמה
נמאס לקרוא ספרים
נשבר לי הזין מלכתוב שירים
|
בואו נבכה וניצור את נהר הדמעות
נבכה על הטוב והרע
נבכה על האש ועל המים
נבכה על הזמן שנותר ועל זה שעבר
|
ואת ילדה,
מביטה בי אל מול עיניי.
צלול מבטך,
|
עכשיו כשהכל נעלם
ורק מבט צלול נותר
אכנס לרובד נשמתך הקרירה
עירום בתוך מי קרח
|
רואה הכל ולא כלום
כל פרט חיוני
כל פרט כקליפת השום
|
תפסיקו לרצוח את השקט
מספיק לתפס על העצים
די כבר עם הזיוני מוח
בואו נזריק קצת סמים
|
כשאביט לתוך צללי הסערה
ליבי לא ימעד
|
ראיתי אותה מבפנים
שמעתי אותה כשבכתה
ראיתי צדדים שונים
שמעתי דעות כאלה ואחרות
|
במקום שבו
אף אחד לא ידע
את שמי
היית כה רגוע
ומלא שלווה
|
שיר על זוגיות ניתוק וחיבוק געגוע עצב ואהבה שתמיד תדע את השקע
שבנשמה
|
בדממה הרוח נשבה
ועיני חיפשה עוד איש אהוב
אתו אשר אוכל לחלוק
את הטיפה המרה
|
למילים אין משמעות
הם שטוחות כמו החזה שלך
הם צבועות כמו האיפור שלך
הם שחורות וקרות כמו הלב שלך
|
מלחמת יצרים של הרס ושינאה,
מתקיימים במישור של אש ומתכת קרה.
|
תמיד היא תהיה שם
מאז ומעולם
|
זוהי תקופת מעבר
תקופה קשה
הפצעים עדיין לא הגלידו
ובאה תקופה קשה
חורף שלא יעלם
חורף האופף לב אדם
|
פיה יפה. היא ריחפה מעל הראש שלי
ושאלה להיכן מובילה הדרך הירוקה,
|
בהשראת הספר IT של סטיפן קינג
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
תמיד כשאמרתי
משהו מחוכם אמרו
לי שאני גאון.
לקח לי שנים
להבין שהם
אומרים את זה רק
כדי להפסיק
להקשיב לי. |
|
