|
אולי בפעם אחרת
לורין היא נסיכה. ממש ככה. היא כל כך נסיכה שמונח לה כתר קטן,
עדין, ששייך רק לנסיכות, על הראש. כתר שבטוחים שנמצא שם, למרות
שבמציאות אין לה כלום על השער חוץ מסיכות ראש צבעוניות.
|
נועה אוהבת ללכת כמו שדוגמניות הולכות. היא עושה את זה כשאף
אחד לא מסתכל.
|
לא רחוק מאיתנו ישבו כמה חבר'ה עם גיטרה. כיביתי את הסיגריה
ונתתי לדנה להישאר שם עם החלומות שלה על איזו נשיקה טיפשית עם
א', שזה אסף, שהיא חושבת שיש לו את העיניים הכי יפות בעולם.
למרות ששלי, ואני מדברת ברצינות גמורה, יותר יפות.
|
אני שומעת אותו בכל לילה כמו בטקס. האמא החורגת שלי, גברת
מרגרט, דואגת כל לילה כשהשעון הגדול בסלון מצלצל עשר, שהתקלחתי
והבגדים שלי מסודרים ומספרת סיפור על נסיכה וסוס וגן קסום
ואביר אבוד וחופי ים נטושים. כשהיא מסיימת מתחילה חגיגת
ההקלדות.
|
ביום שבת נסענו לסבא וסבתא. בנסיעה חשבתי איך זה יכול להיות
שלסבא וסבתא יש שמות כמעט אותו הדבר, גרמה וגרמפה, איזה מוזר
זה.
|
פתחתי אותה וכעת קולך מהדהד בין ארבעת הקירות האלה של החדר
שהיה שלך, ובי. אני יכולה להרגיש אותו כמו דם קר, זורם לי
בעורקים, מעביר צמרמורת-מוות. בלילות נשמע רשרוש המפתחות ואז
צליל הנחת הצרור על השולחן, ואז צעדים.
|
זו שדרה ריקה של אהוב נשכח ושל האבק שכיסה אותו מבין
הזיכרונות, היא חושבת ויורדת בירידה שפעם הייתה קצת יותר תלולה
וקצת פחות חופשית. אולי הוא עדיין מחכה לה בבית מוקף העצים שלו
וחושב עליה בלילה מתוך הערסל הלבן.
|
מיישרת את הגב שתמיד מתעקם מעט, מרגישה את השמש. ואז היא
מחייכת לסביון שבידה, נושפת אוויר חם ומשחררת אותו לחופשי.
|
|
|
מטומטם, הסברתי
לך אלף פעם שכל
הלבנות שמנות!
מוכר מתחיל
בבאסטה התבלבל
עם הגבינות. |
|
