|
ואולי... יום אחד, בין סיום ספר אחד לתחילתו של שני, אכנס
למחסן החנות עם סכין חד לפתיחת קופסאות.
ואולי... בזמן שאפתח את אחת הקופסאות, אחתוך את קצה אצבעתי.
אקפוץ בפתאומיות, ואכווץ את פני מכאב והפתעה.
אחייך בטיפשות, אע"פ אין שאדם סביבי שיראה את מעשיי.
|
אם לא הייתי מבינה אותך, אם לא הייתי באותו מצב כמוך אולי
הייתי מנסה להצילך.
|
הוא כבר שכח מה זה שקט אמיתי. הוא שכח מה זה לבחור בשקט.
בניגוד לאנשים אחרים שמצאו את השקט במקומות רגועים ונורמטיבים
כגון ים, הרים, עמקים וכו', דורון מצא את השט במקום הנוראי
ביותר.
הוא רצה לסבול כדי להגיע לקצה השלמות שנצרכת בכדי להגיע לשקט
הזה.
|
היא יפייפיה.
היא בחורה יפייפיה.
נכון שהיא גורמת לך לחשוב מחשבות מלוכלכות?
אתה שונא אותה?
אל תשקר, רואים בעינייך שאתה שונא אותה.
אתה שונא אותה, כי היא חלק ממך?
|
"כל שינוי מהותי מתחיל בשינוי שנראה חסר משמעות..." זו הייתה
האידאולוגיה שלה...
חורשת עצים, זה מה שהיא רצתה לעשות שם... עצי פרי והדר מלבלבים
שיפרחו ויפיצו ריח נפלא שאולי יתקן את המעוות שבשכונה זו.
|
כלוא בתוך תא קטן, מאחורי סוגרי מתכת עבים מחלידים.
הוא מניח את ידיו באדישות מוחלטת על הסוגרים, בוהה החוצה לרחבת
בית הסוהר.
הוא מתחיל לשחק עם רגליו, מניח אחת על השניה, קופץ, מרים
למעלה.
הוא כבר התייאש. הוא התייאש למצוא את האינדיביליות שלו בתוך
שהון האסיר
|
עכשיו היא רק מתפללת שאת השבור אפשר לתקן.
ושגם הדברים השרופים עד שרידהם אפשר לשפר.
|
היה רגע שהסתכלנו אחד לשני בעיניים, בהינו אחד בשניה שניות
סופורות שנראו לי כימים שלמים. הייתי קפואה, ראיתי שהוא רואה.
הוא ראה שאני יודעת.
מפחיד אותי לחשוב שאפילו שאני שמעתי עליו הכל, אני לא מכירה
אותו בכלל. והוא... מהסתכלות קטנה בי ראה הכל
|
אנחנו יושבות, דנה, יפעת, הילי ואני. ארבעה חברות-מרוחקות אבל
הכי קרובות בסיטואציה שלא תבזה אף פרק בסקס והעיר הגדולה.
|
גירדתי בראשי ותהיתי מה לצייר, מה באמת-באמת חשוב לי לצייר.
רציתי לצייר עולם מושלם.
רציתי לצייר ים תכלת כעיני תינוק נולד, בלי ביוב נשפך ורעלים.
ים שילדים קטנים משחקים עם אדוותיהם, וההורים יושבים על חוף
נקי ואוכלים את פירות העונה.
|
שלא אבוא לדבר איתך כשתהיי עצובה, שלא אעודד אותך עם שטויות
מצחיקות, שלא אזכר בכל הדברים שקרו.
שלא אזכר בדברים הטובים, כמו שעבדנו על אנשים ברחוב, או שאכלנו
דברים מוזרים.
ושלא אזכר בדברים הרעים, כמו הלילה הזה בגן השעשועים, כמו
פורים או הסמינריון.
|
רק עוד פעם אחת תגידי שאת אוהבת אותי.
ללחוש לך באוזן שלא תעזבי, ולהאמין, לו רק לרגע שזה לא יסתיים.
|
אור בוהק של השעון הדיגטלי מכאיב לי בצד עיניי.
הכל חשוך, השעון מחליף את הדקות.. 00:31 עכשיו.
אני שומעת את הנשימות של עצמי, אני שומעת את הנשימות שלך.
|
שלומי מצוין, אני עוד מעט הולכת לספרייה ללמוד.
אני חושבת דווקא על התוכנית שלי בשבוע הבא,
כן, אני חושבת עליך.
|
אוך... כמה שאני שונאת אותך.
(ואם הייתי יכולה לנחש את התגובה שלך, הייתי רואה את פרצופך
המתנשא ואת שפתייך, המרוחות באובר אודם אדום, אומרת שבאכזבה
הצפויה, עד כמה אני בנלית להתחיל לכתוב במשפט כזה.)
|
לא, זה לא קל לי.
לא קל לי בכלל.
|
|
|
"פעם, כשעוד
גרתי בסין,
הייתי יכול
לשכור לי
גיישה"
"עזוב, בוא נלך
לבמה חדשה"
סיני לא מגולח |
|
