|
 
אחר כך, באמבטיה, טלי יושבת על השפה וחופפת לי את הראש ואני רק
מסתכל במבט מיואש בריבוע הקרמיקה שלמולי. הרגשתי שהדג שהיה
מצוייר שם רצה להגיד לי משהו. הוא פתח את הפה, אבל יצאו לו משם
רק בועות כחולות כאלה.
|
נושק לעיניה-
רדומה.
חילמי עלי אהובתי,
חלמי.
|
מה שהיה לי לי יהיה עוד
לא ישוב.
כל היפה עכשיו הקבר
כל הטוב עזב.
|
כשהיא מקנחת את האף בוילון
כשהוא מסומם משטתה
|
אהוב אותי בשתיקתך,
בשתיקה השקופה,
בין צללי הדממה.
|
הבובה שלי,
היפה מכל הבובות.
רציתי לשים ראשי בחיקה,
שתבטיח כי לא יאונה לי כל רע.
|
השאלה שנזרקה לחלל החדר
חודרת לתודעתי בנשימותיי,
דרך האוויר.
מקפיאה את דמי עם כל שאיפה.
|
נעולה בתוך עצמי
העור לא נותן לי להסתכל הלאה.
מסתבכת עם המחט בעורי
שממשיכה לתפור אותי לאחת,
ואני מנסה לפרום.
|
שני הפרחים מתאוים לטעום טעמו המופלא,
קוראים לו,
שולחים אליו כותרותיהם,
ריח כתום.
|
האפלה הלבנה אופפת
הולמת באזני
כטיפות דם על עור התוף
|
מחליקיים גולשים במורד ההר.
חיצי כסף בעקבותיהם-
רודפים בשלג
אחר השובביות הנערית החסרה.
|
כשמישהו רוצה לצבוע קיר בבית הוא לא עושה זאת בעצמו. הוא גם לא
יזמין צבעי. הוא יוצא לרחוב דרך חברון "להביא איזה סיני".
|
אני מכירה מישהו שכל מה שיצא אי פעם מהפה שלו היה שקר. אני
שואלת את עצמי אם הוא בכלל יודע איך זה להגיד משהו אמיתי.
|
|
|
