|
"...אלוהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה ולמקללי
נפשי תידום ונפשי כעפר לכל תיהיה פתח ליבי בתורתך
ואחרי מצוותיך תרדוף נפשי וכל הקמים עליי לרעה מהרה
הפר עצתם וקלל מחשבותם..."
ילידת שנת 90
בוגרת התנועה,בוגרת ש"ש, חיילת בגדה המערבית
כזאת.
נשמע כמו התחלה של בדיחה..
ישנתי בסלון על הספה החצי שבורה מעץ ליללות ומלמולי הטקסט של
הארי פוטר ואבן החכמים.
פתאום הטלפון צילצל ואמא הייתה מצדו השני של הקו.
|
אני ילדה תמימה, עם שיער שטני קרה ופוני, חוזרת מחברתה.
אני רואה את משפחתי יושבת בסלון, אני כבר לא ממש זוכרת, נדמה
לי שהרגשתי משהו..
|
אני כותבת לך, כי רק אתה יכול להבין אותי, אני עדיין מקווה כך.
אתה תמיד אומר שלא עושים דברים כאלה, אבל מי שגורם להכל זה אתה
אתה בוחר מה יקרה לי.
|
היא אמרה שהיא הולכת,
וידעתי לאן.
|
We lean on the bed and I fell secure
.And I feel you love me
|
מחכה שאחזור שאעזור לו לבחור
תחושת אחריות ואתה דאגה
יורדים לחצר הוא נותן נשיקה
|
וקולך ערב וכל כך נוגה,
כמו ציפור שיר
בבוקר אביבי.
|
על הדרך.
על השביל.
אני הולכת
אל הלא נודע.
|
פורש ידיו, מנסה לתפוס את התמימים
אבל הם בורחים לו, מבין אצבעות הברזל
|
כולם חברים של הילדה המוכשרת,
כולם רוצים לשבת, ליד הגברת.
כל הילדים אוהבים אותה,
וגם כל המורים.
|
מתקרבת אליי
מטרפת חושים
מתקרבת אלייך
|
אזיקי שושנים
דוקרים כואבים
|
שהכל נגמר
והמסך יורד
עיני נעצמות
|
ואת רוצה ואת רוקדת בשמלתך הלבנה
באולם הגדול לאור הלבנה לנעימות שופן
ואת אוהבת את הרוזן כאב וכאח
ואולי אפילו כאהוב נשכח
|
נכנסת לדמי.
עמוק לתוך הלב,
וחצית את גופי.
נשקי אותי
וייסוריי יעלמו.
|
כיפה שחורה על ראשי ילדים
אולי סרוגה גם זה טוב לעיתים
|
אנשים שהקדימו את זמנם,
ואיחרו לבוא.
למה הם לא באים?
|
הם הגיעו "לטייל".
הם מטיילים.
הם לא "טיילים"
|
תפילת מנחה
מזמור אחד קצר
פתק בכתב
קטן מאוד
|
שעת לילה מאוחרת,
געגוע לחיבוק ישן.
|
חצר בית הספר, פעמון מצלצל, שוב.
גשם יורד, בטפטוף קל ורוח שורקת, שוב.
אם הייתי יכולה הייתי עוצרת את הזמן.
|
והשיר ששרתי לך אתמול,
נגע לא נגע.
נסוגת לאחור,
נוגעת לא נוגעת.
|
זה בגלל הזמן, הנה חיסרון בלהיות בת זקונים.
תמיד חשבתי שלהיות קטנה זה רק יתרונות.
|
רק חבל שאחרים לא יוכלו לקבל זאת
שאתה כל כך שונה מהטמבל שעזב
אתה לא יודע כל כך שנאתי אותו
אני מתחילה לשנוא גם אותך
כי אתה כל כך דומה לו
|
הפעם הראשונה שלי בקרקס הייתה בגיל 16.
נכנסנו לאולם החשוך,
ופתאום האורות כולם נדלקו בפתאומיות וסינוורו אותי.
היה שם פיל כל כך גדול ומרשים שעמד על במה קטנה.
נראה כאילו כל רגע הוא עומד ליפול.
|
סערה
מלחמה
כעס
שנאה
אכזבה
|
כל כך רציתי לקחת אותה לים.
ישבתי עם שרון על הדשא בגינה,
דיברנו על הכל ואכלנו במבה פרפר.
ואני כל כך רציתי לקחת אותה לים.
|
עמדתי על הצוק
ישבתי שם שעות
מוקסמת מנוף המדבר
השממה
השקט הרצוי והמוזמן
|
ברקים ורעמים
גם בקיץ באים
|
ואתה מבין את השגעון, שרודף את המשוגעים והצמאים שגרים פה.
|
ישבנו בטרקליני, אני, ג'ף, מייקל ונורה. זה היה יום סגריר כמו
היום. שתינו שוקו. בדרך כלל איננו שותים שוקו. אנו שותים תה או
קפה מר. אך בלילה סגריר זה הכי התאים שוקו, היה בא לנורה משהו
שונה וגם נגמרו לי הפולים. שתינו שוקו עם שני מרשמלו לבן.
|
שופכת לכוס מוזגת לי
תסיסה מתוקה שמתמוססת בפי ומדגדגת את לשוני
אני מנסה להפסיק אבל אני כה מכורה
|
|
|
אני מעדיף
להשתמש במילה
"פציחה"
במקום "פסיקה"
בגלל הקונוטציה
בכבוד רב
כבוד הרב
|
|
