|
ליין לא ידעה שמבקשים לכתוב בגוף שלישי. היא גם לא
מבינה למה זה נשמע יותר מכובד מאשר סתם פלצני. ליין
מתכוונת לשבור את הדיסטנס ולעבור לגוף ראשון. הכינו
את עצמכם.
אז הנה אני, ליין, מציגה בפניכם את עולמי האישי,
מחשבותיי ואכזבותיי ומחכה לתגובות הכנות שבתקווה
יהיו. אני ילידת שנת "האח הגדול צופה בנו" ומעריצה
מושבעת של כל אדם שמאושר בחלקו. ותזכרו שמאחורי כל
סיפור יש סיפור, אז נא לא למהר לקטול.
חזרתי מהמסיבה אצל יותם אחרי הזריחה. ישבנו שם במרפסת כמה
חבר'ה והם צפו במחזה המרהיב של שלל צבעים מתחלפים להם ברקיע.
אזרתי את שארית כוחותיי ולקחתי קוביית שוקולד מריר לדרך, הייתי
צריכה שוט של סוכר אחרי הערב של אתמול.
|
When Noam walked on stage
The crowd couldn't sit still
And as he took his bow
I threw him a rose and he caught it with his teeth.
|
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
