|
התמסרות לחוויה צרופה של
מילים, צלילים, מבע.
|
כשהליטו מילותיך את מסתרי אוזני
נדמו לחישותיי, חום פשט בערפי
כשליטפת בעיניך את קצות ריסיי
איבדו מאחיזתם עפעפיי
|
מתרוצצת בבטן התחושה
שאולי לא יבין, כי היא שונה
ממה שאולי נדמה לו שהיה
המסע אל המגע
|
לו היית פוסע מעבר מפתן
אוסף אותי בין זרועותיך
לו היית לוחש לי מילות אהבה
על אזני, מבין שפתותיך
|
פורמת כל שביב של כאב
עת רגליה מפזזות על הרחבה
עד כלות נשימה
|
צחוקי מתגלגל עת ידיך
במדרון גופי לוטפות
לא אוכל יותר ממך
בשתיקתי לחסות.
|
מבטך נשקף
מבעד למסגרת לבנה.
עיניים חומות, מבע עמוק.
תלפיות גופך, כתפיים חסונות
עמידה שובבה, אך משדרת יציבות
חיוך עדין למצלמה,
כקריצה: "כן זה אני, תראו אותי".
|
|
|
חשדה בהם.
עז רדוד מוצא
אנאגרמים לבמה
חדשה.
|
|
