|
התמסרות לחוויה צרופה של
מילים, צלילים, מבע.
|
כשהליטו מילותיך את מסתרי אוזני
נדמו לחישותיי, חום פשט בערפי
כשליטפת בעיניך את קצות ריסיי
איבדו מאחיזתם עפעפיי
|
מתרוצצת בבטן התחושה
שאולי לא יבין, כי היא שונה
ממה שאולי נדמה לו שהיה
המסע אל המגע
|
לו היית פוסע מעבר מפתן
אוסף אותי בין זרועותיך
לו היית לוחש לי מילות אהבה
על אזני, מבין שפתותיך
|
פורמת כל שביב של כאב
עת רגליה מפזזות על הרחבה
עד כלות נשימה
|
צחוקי מתגלגל עת ידיך
במדרון גופי לוטפות
לא אוכל יותר ממך
בשתיקתי לחסות.
|
מבטך נשקף
מבעד למסגרת לבנה.
עיניים חומות, מבע עמוק.
תלפיות גופך, כתפיים חסונות
עמידה שובבה, אך משדרת יציבות
חיוך עדין למצלמה,
כקריצה: "כן זה אני, תראו אותי".
|
|
|
כשנולדתי אמרו
לי שכל מה שצריך
בחיים זה להיות
נחמד.
הייתי נחמד אז
צחקו עליי שאני
מכוער.
עשיתי ניתוחים
ונהייתי יפה.
צחקו עליי שאני
טיפש.
למדתי, השקעתי
ומימנתי מורים
פרטיים ונהייתי
חכם.
צחקו עליי שאני
חנון.
התפרעתי קיללתי
ואף השגתי תיק
פלילי - נהייתי
פושע.
צחקו עליי שאני
משוגע.
הלכתי לבית
משוגעים -
הבראתי.
צחקו עליי שאני
משוגע משוחרר!
מסקנה: אני חלש
אופי |
|
