|
אני חושבת שאין בתל אביב אלוהים אמיתי כי אי אפשר
לראות את הכוכבים בגלל האורות של ה"ללא הפסקה". עד
היום עוד לא החלטתי אם אני אוהבת או שונאת את זה.
כשחיכיתי לאלוהים שייקח אותי מהמקום המקולל הזה,
עבר אדם בוגר כבן 50 עם אשתו ובתו.
|
עולם מרחרח לו מסביב והיא הולכת לה מאושרת. עידוני רגליה
המרשרשות על המדרכה מובילות אותה הלאה.
|
אני בת 19 ואתה בן 24
אבל שנינו נאנחים על העבר
כבני 80.
אתה, עדיין קורא לי ילדה.
|
והאושר... אח, האושר
מותר לכתוב עליו בכלל?
ואיך בכלל כותבים על אותו תום של חיוך?
כי אך אחרי כל הדרמות הגדולות,
השקט שאחר ההצגה ומחיאות הכפיים, הכפיים,
כף יד קורבת אל כף יד, כך, כן כך,
|
את ההבטחות ששמעתי מהפה שלך אני
לא יודעת אם אמרתי במקומך.
|
ואולי תבטח בי עכשיו, בבקשה
כי אולי לא היית פה לנצח
והשעון מתקתק תקתוקי טיפשות מיותרים
|
פטפט, ערער,
רשרש, קשקש, מלמל
אמר את כל
אשר
לו - מר
|
והירח אמר: "אבל ניסיתי..."
|
בלילות הקיץ החמים האלה,
כשהשמיכה הדקה עבה לי מדי
והחום המעיק הקים מדורה אצלי בבטן,
לעיתים זה נדמה שאשאל אותך
רק כדי שתשאל אתה אותי בחזרה.
|
אך לא היה זר, ואם כן היה
את מיטתו הציע לא את מיטתי
ובמקום לנגוע את הנוגות
הוא יראה את הניצול שניתן לנצל
|
מערבולת וקצף ודגים וים
סוחפים אותי
אל ערפל גמיש
העוטף כבד סאטן מלא קוצים וחול
|
היכן היא האמת הזו?
חמקמקה כשדה
אולי באמת היא שדה
והאם לשדה יש שד שמישהו מלטף
בחשיכת הליל
|
היופי בזה שאבוד לך
זה שאתה יודע מה גורלך.
לפעמים אני עדיין יושבת
בלילה, ערומה, מקווה שמישהו
מהם ילך לאיבוד
ויגיע
בטעות אליי.
|
כשגמרת בטלפון
ביקשתי ממך שתדמיין
שהשמיכה שאתה ישן איתה
זו אני.
|
היום אני מרשה לעצמי
להיות רומנטית
להוריד לרגע את מחלפות הבושה.
|
רסיסי שמש על דגלים צבעוניים,
ואנחנו שתינו מתחת לסככה
והכל כל כך לא רגיל, כמו שרק את, ילדתי, יודעת, בלי לדעת.
|
אני שוכחת כמו הים השוכח את אוצרותיו על החוף. פולטת מתוכי
יצירות שיכלו לזהם את מימי או להעשיר אותם. אני שוכחת אנשים
ומהות כמו הים השוכח בית קברות של צדפים ואצות על פני החול.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
אז מאיפה בעצם
שותה הדג?
דגן? |
|
