|
(01.01.2006)
ובכן,
נדמה שתמה הדממה,
או שמא -
האמדן שלי אינו מדד.
לאל סי - משחקת במילים.
מומלץ- לשים לב לזמן הופעה בבמה
זה עוד שם.
זכרון שלא ימחק
לעולם.
|
זה בא בגלים,
גם הפחד, גם כל השאר
אני מנסה לשנות הרגלים
ולחדש את הכח
|
בעיניים עצומות
בלילות
בשירים
|
כבר אי אפשר לברוח
לא לראות, לשמוע
לפעמים אני פה
|
רגעים של יצירתיות
באים והולכים לי
ואני נשארת
|
אתה כותב שירים
אני סופרת...
|
יש לה מבט
וחיוך אמיתי
ויש לה המון מחשבות
ואותי.
|
מוסיקה יפה ברקע, מנגנת חיים אחרים. ואני פה, בולעת את הדמעות
ומנסה להרדם וללכת לישון לעולם אחר, בתקווה שגם אתעורר לתוך
אחד כזה, בידיעה שאני לא אצליח.
|
חני בחו"ל. לפני הנסיעה היא עשתה טופס טיולים בין החבר'ה, רשמה
את כל האימילים של כולם, ואת הטלפונים, וסלפונים, ואת הכתובת
בבית, וליתר בטחון גם את זו של השכנים
|
הוא תפס לי את הידיים, אז בעטתי בו, הוא תפס רגל - ואני צבטתי
ונפנפתי באגרופים, ולבסוף, כשכלו כל הקיצים, גם נשכתי (השארתי
סימן, אגב, עגול ויפה כזה, סימן ברור של מנשך אנושי. אני כל כך
מוכשרת, והוא כל כך כעס). בסוף, כמובן, מצאתי את עצמי בתנוחה
כל כך מוכרת שזה
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
לאחרונה הגיע לי
פקס שהבהיר שיש
איזשהו בלבול
ביני, זה שמאשר
את הסלוגנים,
לבין כותב חביב
שמבקר אותם.
קודם כל, אין
שום קשר, זה
כאילו שהייתם
משווים את
ידיעות לנחמן
אינגבר. אבל אם
כבר, אני הרבה
יותר שנון.
זה שמאשר את
הסלוגנים, אין
לו איגוד
מקצועי, אבל הוא
חושב שהוא שנון
בכל זאת |
|
