|
אחרי שנקבור את המת האחרון לא הרבה ישתנה
יסתכל כך ממעל כמו ים שחדל
את גליו לשלח אל החוף
|
שנאתי את אלוהים.
שנתן לך ללכת.
ולהשתגע.
|
יש משהו ילדותי בחיבוק הזה
ידיים גדולות שעוטפות אותי לגמרי
ואני הקטנה
טשטוש מוחלט לגמרי
|
בג'ונגל טרופי
חם ולח
ומלא טוב,
פירות ושמש
|
בוא ננסה להוריד את האבק מעלינו
בוא ננסה לחלץ עצמות
|
בוא אליי
לערסל אותך בזרועותיי
לשקוע בתוכך
את טעם פרותיי
|
תכנס לתוכי כסכין
מפלחת עור,
ותגמור.
|
מחשבות על סף פילוסופיות
על מה שקורה פה עכשיו
ביני לביני או בינך לבינך
או בינך לביני או ביני לבינך...
|
אם נלך לגן נצא במחולות.
אבל אמא תציץ מכל פינה
ועיניה הטובות מדברות אליי.
|
דרכתי על שבלולים בגינה,
הקאתי את נשמת הקפה,
צרחתי על קירות אטומים,
פצעתי פצעים ישנים.
|
איבדתי את עצמי בדרך אליך
וגם אותך לא מצאתי שם, מסתבר
|
הכל הפוך לי
שוקולד - גבינה
|
ואני רכה בשנים וכבר חטאתי
הרבה כל כך.
ואני רכה בשנים, ונמלטת כל כך
|
אנחות הלילה, ריחות העור
ושל מה שנעשה פה אתמול
ממהרים לפוג, חוזרים לעולמם
משאירים אותי לבד.
|
אנחות הלילה, ריחות העור
ושל מה שנעשה פה אתמול
ממהרים לפוג, חוזרים לעולמם
משאירים אותי לבד.
|
רק תן לי לנוח בזרועותייך
אל תשמיע אנחות
אל תזכיר נשכחות
בבקשה
|
השמיים האפירו
כשפרחי התבונה קמלו
והבנתי שאין דרך חזרה.
|
לאהבתי היחידה
נפשות קשורות-
אחד
|
שולחת מילים
ומקבלת הודעות שגיאה.
"הכתובת איננה".
"המען שגוי".
|
פעם הן דיברו אליי
פעם יכולתי לגלות בהן
יכולתי לגלות אותך
|
שבי כבר בשקט
חזרי כבר לכפור
שיידום כבר ליבך
ויחדל.
|
נשבענו יחדיו שבועת נצח.
נשבענו שהסוף לא יקרב.
נשבענו באהבת עולמים.
נשבענו לעד.
|
סוסים דוהרים לי בלב
בבהלת חייהם אינם מפסיקים לדהור
עיניהם הקרועות מבשרות שמשהו קרה
|
עוד בילדותי עמים שלמים נחו על כתפיי,
עוד בילדותי אשמה גדולה תלויה הייתה עליי.
|
כשהיו אלה כאבים של סתיו
קראתי להם עינויי הסתיו
כשהיה זה אובדן של חורף
קראתי לזה הגמילה הקרה
|
תן לי דקה
אני חוזרת שמחה
מבטיחה
|
|
|
"אם אני אכתוב
שלושת אלפים
עמודים של הזיות
כספית, בטח
אנשים יאמנו
שאלו נבואות
בעוד כמה אלפי
שנים..."
צרצר, חושף את
נוסטרדמוס. |
|
