|
אמא: מספרים לכם את הסיפור הזה בגן?
היא: לא
אמא: אז מאיפה את זוכרת אותו?
היא: זה מהמילים
הוא הצביע לכיון השמים "תסתכלי, את לא רואה?"
הוא הצביע על משהו שלא היה שם.
|
בשבוע של המילניום הייתי בסיני. משאירה מאחור את המסיבות
הנוצצות וסוף העולם הטכנולוגי של תל-אביב. דווקא היו לי הזמנות
למסיבות, כמה מהן אפילו די נחשבות, אבל העובדה שהנוצרים סיימו
לספור עוד אלף מאז ישו לא ריגשה אותי במיוחד.
|
בכל פעם
כשאני משלח את איקרוס למרחק
אני שב ומזכיר לו
לא לעוף אל השמש
|
אנחנו חוסים בצילו של האלוהים
ונרדמים עליו...
|
בדרך לקיסריה
נערמות דיונות חול
|
נשמתי נשימה עמוקה
הדמעות יבשו
החיוך שב
|
היא הלכה
רק סימן דמותה
באותה השניה שהיא נבהלה
נשאר.
|
השקיעה היא המבוכה של השמש,
כשהיא פונה אל הירח:
אבל במקום "אני אוהבת",
יוצא לה
"עכשיו תורך"
|
בחלקת האלוהים שלי
לא יהיו מסגרות!
|
כמו המכונית שמתרסקת אליי
לאורך הכביש
|
הרגעים היפים שלנו ביחד
בזוגיות
שהיא שלי, אבל לא שלך
|
אחרי הרבה זריחות של קיץ
מגיעה זריחה אחת של סתיו.
ראשונה.
|
אל תביא לי סופגניות בחנוכה.
אל תכין לי משלוח מנות בפורים,
ולא עוגת גבינה בשבועות
|
רוצה לתלוש מעלי את כל נוצותיי
נזר ההתגנדרות
את כל הוד תפארתו.
|
עוף מוזר אני
אוהבת אורות
יופי
|
להשאיר מאחוריי את כל הבגדים:
מכנסיים
גרביים
תחתונים.
|
אינני משורר
שיכתוב לך שירי אהבה
|
ליצנים רבים יש להוד מלכותו:
ליצן מספר, ליצן שרוקד, ליצן שמצחיק...
|
יוצרת מדבר חדש
ניגוד למדבר שעל הארץ
שצבעיו כהו...
|
למסע לפולין לקחתי גם זוג,
משקפיים שבורים...
|
התפרצות אנרגתית חסרת דאגות
נתנה אור חדש, וכיוון...
|
אני לובשת מסכה
עם חיוך מצוייר מאוזן לאוזן
|
נמל עכו הישן
חזרתי לכאן בשביל לשתוק....
|
אני מפסלת את עצמי אליך
רגליים, בטן, חזה, פנים
|
סימן דמותה הוא סימן דמותה
או הפרשנות ש...
|
ואתה כולך עולם
עינייך גלויות נוף
של ארץ אירופאית זרה
|
לא את גופו כי אם
את נשמתו הקרבתי.
להקריבו עליתי על ההר...
|
אחרי הגשם
היו צצות על הדשא פיטריות
|
זה לא פייר שאתה מת לפני
זאת מדינה דמוקרטית
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
שירה, אם את פה,
אני אוהב אותך
ותתקשרי אליי.
כל מה שאני זוכר
ממך זה שאמרת
שאת לפעמים
באינטרנט
אחד עם רק עוד
כמה מליוני
אתרים לשלוח את
זה שם |
|
