[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על לא סומברהאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי לא סומברהאל היוצרים המעריכים את לא סומברה
Midway this way of life we're bound upon,
I woke to find myself in a dark wood,
Where the right road was wholly lost and gone.

Ay me! how hard to speak of it - that rude
And rough and stubborn forest! the mere breath
Of memory stirs the old fear in the blood;

It is so bitter, it goes nigh to death;
Yet there I gained such good, that to convey
The tale, I'll write what else I found therewith.

עקרונית, אין לסיפורים סדר קבוע כלשהו. למרות זאת,
אני נוטה להסתמך על מטאפורות ומוטיבים קודמים ולכן
אני ממליץ לקרוא קודם את הסיפורים: "אהבה" ו-"סוף
הסיפור" ורק לאחר מכן את שאר הסיפורים.

המיסתורין הוא הנשק הטוב ביותר בידיו של האלמוני.
והיום, בעידן של אינטרנט שבו לכולם יש גישה לכולם,
זה אולי הנשק היחיד שנשאר בידיו של פרט בחברה שלנו.
ובנשק הזה אני מתכוון להשתמש.
כמובן שכמו כל דבר, גם נשק זה אינו מושלם ולכן מי
שמעוניין לדעת מי האיש שמאחורי המקלדת מוזמן לנסות
את מזלו דרך האי-מייל...
איתכם הסליחה

LaSombra




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
פעם היה ילד קטן שגר לו לבד, ביער גדול. יום אחד נכנסה ליער,
בלי הזמנה, ילדה אחת. הזמן עבר והילד והילדה הפכו לחברים
טובים, הם עשו הכל ביחד. אבל יום אחד, הילדה הייתה צריכה ללכת.

אינני יודע מי את, אבל אני שמח שהתמזל מזלי לפגוש אותך. כל
שאבקש כעת הוא שתסגרי את כנפייך הרכות, שתנחיתי את גופך הענוג
והעדין לצידי, שתעזרי לי בעודי נבנה מחדש.

בשלב זה או אחר בחייו של כל גבר, הוא יעמוד מול אותה השאלה
האימתנית, אותה חידה זוועתית שאין מנוס ממנה. כן כן, זוהי שאלה
שמאיימת על המין הגברי כבר שנים רבות, תשובה לא נכונה עליה
יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך לחיי הזוגיות שלך עם בת זוגך.

לפעמים קורה שאתה מגיע לסוף הדרך, למקום ללא מוצא, ואתה לא
יודע איך הגעת לשם, ואיפה אתה בכלל נמצא. לפעמים ההכרה הזאת כל
כך כואבת, שהיא מגיעה מאוחר מאוד, לעיתים אף מאוחר מדי.

מוסר השכל
אם מחלקים את נפש האדם בחלוקה גסה, אנחנו מקבלים שני חלקים,
המחשבה והרגש. הרגש קיים בנו תמיד אבל הוא מקבל החלטות
בשבילנו, הרגש ייסר את המחשבה ויענה אותה עד שתיכנע. למה זה כל
כך קשה ללכת נגד הרגש?

כל כך הרבה אנשים בעולם הולכים עיוורים, כיסוי שחור ועבה מכסה
את עיניהם. אנשים שמחפשים למלא חור בנשמה, לא משנה עם מה,
העיקר שיתאים. זה לא רק הרוחניים, שמחפשים משמעות נסתרת לכל
פרט קטן וחסר משמעות בחיים

אנשים אוהבים סיפורים עם סוף טוב. אתם יודעים מה, בואו ניקח
דוגמא, הכי פשוטה שאפשר, אגדה. מה אתם אומרים על... שלגיה! זה
סיפור קלאסי... ניקח את שלגיה. לשלגיה יש סוף טוב? זה סוף
טוב, זה?

אני עוד אפרוס שוב את כנפיי הדרקון שלי. שוב אשוב לעופף באוויר
העולם, אוחז בחרב האש שלי. עוד אחזור לשלוט בשמי האביב
הצלולים, להסעיר את העולם בסערה הכבירה שעופפת אותי. אבל כעת
עלי לחכות, לחכות ליום שבו כולם יראו כי אני הוא לב הסערה.

שוב יום שישי בערב, ושוב מתווכחים לאן ניסע הפעם... אני לא
כזה, לי יש בעיה, אני לא מתחבר, אני רוצה שיתחברו אלי. אני לא
מתפשר, אני רוצה שיתפשרו בשבילי. זאת לא סנוביות, זה רצון עז
להיות מי שאני וציפייה שאחרים יבינו את זה.

גשם קל שטף את רחובות העיר, אחרי קיץ ארוך ומתיש, ירדו להם
טיפות קרירות והביאו עימם רוחות חורף נעימות שיפיגו את העייפות
של הקיץ. סיוון הסתכלה החוצה, דרך דלת הזכוכית השקופה, אל
הרחוב בחוץ.

סופני
זה לא בריא להגשים חלומות, אני מקנא עכשיו באותם אנשים בלי
החלומות המפורטים. אני עשיתי משהו שלבן אדם אסור לעשות, אני
מיציתי את חיי. מה קורה אם הגעתי לסוף הסיפור שלי?

מלא דגים שוחים מסביבי והם כולם יפים וצבעוניים ושמחים. הם
שוחים מסביבי במהירות ועושים צורות. יש שם דגים בכל הצבעים
ובכל הגדלים והצורות. כל האוקיינוס מרוצף בשוניות אלמוגים
מרהיבות ביופיין וצבעוניות. הכל חי, תוסס ונושם.
עד שמישהו מוציא לי את הפקק.

כבכל יום, בשעה עשר וחצי בערך, בין מבחן אח לאחר, ישבתי לי על
הספה בסלון בביתי. וכך, בהרגשה עילאית של בוקר, של אושר בלתי
נלאה, הגיע גורלי לבקרני. אני לא יודע אם התה עשה לו את זה או
שדווקא הרוגלעך, אבל הוא הגיע.

"הלו? כן, אני רוצה לדבר בבקשה עם המנהל."
"..."
"מה זאת אומרת? תשמע אדוני, זה לא מעניין אותי שהוא עסוק. לא,
זה לא מעניין אותי מי מת, אני רוצה לדבר איתו עכשיו!"

בועז קם לו בבוקר. בועז התבונן בה נכנסת וראה דבר שלא ראה
מעודו. ילדה צעירה, בת 15 או 16 נכנסה לחדר. בועז לא ידע מאיפה
זה בא לו... הוא בן אדם מבוגר, הוא לא אמור לחשוב ככה. בועז
מת, הוא מת עייף, זקן ומתוסכל.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כולנו רודפים אחרי האושר, את מיטב האנרגיות שלנו אנחנו מבזבזים
במרדף הריקני הזה, שנועד לכישלון מהרגע בו נולדנו. כי האושר
הוא מושג הפכפך, כי אי אפשר להגדיר אושר, אפשר רק לומר עליו
שהוא יעשה אותך מאושר.

לא פשוט לקום בבוקר ולראות במראה אדם אחר, אבל זה מה שקרה לי.
קמתי בבוקר וכמו כל בוקר ניגשתי למקלחת לשגרת הבוקר המרגיעה
שלי; מקלחת, גילוח, צחצוח שיניים וכו', אבל כשהבטתי במראה
ראיתי אדם אחר.




חורף:
פעם בשנה אלוהים
משתין עלינו
מלמעלה ואנחנו
נהנים מזה


תרומה לבמה





יוצר מס' 30584. בבמה מאז 10/2/04 22:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ללא סומברה
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה