|
לא בחרתי לי דת
לא מולדת
לא עם, גזע
צורת גוף
כותרת.
מישהו שלף נצרה
ומישהו ספר
|
מערבולות הקמטים על הסדין
איפרו עינייך ערפל שחור
|
אלגרה אינה שולטת במילים -
מעדיפה להסתכל בהן מאולפות מפי אחרים.
לאלגרה מספרים דברים
ואלגרה שקטה.
|
אני שומעת את האבנים
בזלת מהדהדת בראשי
מפולת.
|
ביט ביט משתרשרים לקווים
נדלקים וכבים
אפס אחד
|
בראשית היה
צחוקו הירוק של ההר
שקללה לא יכלה לו
ויללות התנים בלילות
|
אם פעם תשבי שוב
בצילה של מילה
תסמני קרירותה
בכוס גבוהה, גבוהה
|
וכשליויתי אותך לשם
חלק ממני
הלך גם
ותם.
|
ניגנת לי היום בסולם פנטטוני שביר, מינימאלי
עד אימה שרקת דרכי ללא חומות.
|
חרישי חיישני
מזדחל ועולה, זורם
ומרגיש כל סיב, עצב תועה
|
להחליק -
קדימה, בסיבוב, אפילו בזגזוג
לפרוש ידיים לצדדים
ולהחליק
|
רכבות טסות לגבהים
שלדים לבנים דוהרים על סוסים
אורגים מצולות במים שחורים
מחפשים.
|
ודאי ראית, איך צל הולך ומתמעט
דוהה, מלבין, שעה אחר שעה
|
ולו רק טיפת דומיה
כרויה להדי מסעה
|
בואי, בואי מהר, שלא נפסיד את הקסם. מהר
חכי. אל תברחי, אל תיעלמי לי. החושך מרתיע
רוצי. רוצי ילדה. רוצי איתי
|
שדה קוצים בוער בעיניי, בוערים
אישוניי.
|
גון שובלך תפוז אפרסק
על חלקת השמים, מערב לדרכך
תלויה על פסגה
בברכה אחרונה
עגולה וגאה מפתה שלמותך.
|
עכשיו כבר שקט.
גופה שוחרר מכתונת הכפייה, והמחסום הוסר מפיה
כשעברה מחדר המשוגעים לחדר החושך.
|
ישבתי בחוץ, מחייכת,
ידעתי ששם אמצאך.
|
בתוך שלוות אני לי
נגיעה
פורצת אדוות קשר
לאן
|
בפיתוליך נוחמתי
בחום חמוקי איבריך
|
עוזבת.
אל תיעלב
אין סיבה להתעקש
|
הפנים שנשארו לי מאחורי העיניים
לא היו שלך.
הפנים שלך נשארו בתמונה
|
כשגבהת אף ממני
ופרצו שלוחותיך חדרי
גדעתי אותך באחת
ותליתי הפוך, שיבש
זכרך.
|
ובלי משים נוקפות שנים
של חסד
ודמעה,
דור שהלך הותיר צריבה
חדש הבעיר שמחה
|
לא יכולתי לקווים השחורים העבים
לא עמדתי בצווי דף הנייר:
"עד כאן!"
וחרגתי.
|
לבלוע
הכול - מעבר לנקודת השובע
להתנפח כמו בלון הליום עם חיוך מצויר
|
מפסלת ברוח
מלטשת פינות
שוזרת נימים בדרכים נסתרות
|
ודאי,
זמן רב עבר
נדמה כלא היה
מצב מחליף צבירה
|
אני שלוש לא זוגי
או שש אם תרצה, לגלות
|
ביום לידתה ספינותיה הושקו
לשייט נתיבן בימים
פולחות המרחב בקווים לבנים
נשובות ברוחות ליליים.
|
ברגע הדק,
בין נשיפה לשאיפה
אני איני, כמו
|
זה מתחיל בסוף, להרף
תנועה עוצרת,
הלמות גוברת
|
סלילים סלילים יצאו.
פלגו ונהרו החוצה
כאסירי מכרות שזכו לחנינה
|
מתמוגגת אל קרבו
נשמה תהודתו וקשתה
דרכה צליליו,
|
המוות בעיני המתבונן
אמרתי
תלוי בך אם תרצה
|
בשחקים
נסוגים כוכבים ממזל למזל
למאמינים בגורל - החודש אזל
ואולי זה מה שיסדר לתמיד
את החיים
|
את עורמת קרעים ופיסות
ערמת בלהות. צועקת דקירות -
מנוקבת, פרוצת חרדות -
ממילא אך יוצא ואין בא
|
ראיתי קול
כנער מתבגר
פורט על קצות העצבים
רפרוף של צעקה
פורק אותי להברות של אין
|
ורק בדל סיגריה קטן
זה הכול
יותר אין צריך.
|
מותרת לכל מין
וגזע
מותרת לצחוק
ודמע
|
איני יודעת מדוע
כך באתי,
כי כך צריך להיות
אולי
|
שלושה כדורים מושלכים לחלל
|
עוד לגימה אחת ייטשטשו הקצוות.
לא אשמע זיופי נגנים חסרי כיוון
לא אראה בגדים המכסים מערומים רופסים
|
לאורו החובק של הלילה
דיממו מחשבות לנייר
|
באמצע
בדיוק במרכז
בלב הצומת ממש
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
יש אצלנו קירות
דקים.
בהתחלה השכנים
חשבו שאני רוצחת
סדרתית.
-הנימפומנית |
|
