|
אני? כותבת, מוחקת וכותבת שוב.
ומוחקת.
בין לבין גם מצירת ורוקדת להנאתי.
מחפשת את המוטי בננה שלי שיבוא ויקח אותי על סוס
לבן.
בינתיים כל מה שיש זה המוטי, בלי הבננה....
So I get a piece of paper and try to write
But all I get are bits of words
Bits of feelings
Bits of poems
And no you.
|
איש הקרח שלי הולך לפני. הוא גבוהה והוא חסון.
איש הקרח שלי לא מסתובב, הוא מסתכל קדימה אל האופק.
|
יש שני סוגים של אנשים בעולם,
אתה לא אחד מהם.
|
יש עולמות של צלילים בעיניים שלך
ומפלים של קסם בחיוך שלך
ויש כאב עמוק וחודר
בגב שלך
שהולך ומתרחק ממני.
|
אני לא יודעת מה איתך
אבל אני מרגישה שאני עוד לא מוכנה.
תסתכל עלי בעיניים גדולות
תדמיין לך שאני זו ההיא שאיתה אתה רוצה להיות.
|
אתה מתחבא מאחורי מטאפורות,
אני לא יודעת לתקשר במילים.
אתה כישרון מהלך,
ואני כישרון מת
אז מי, מי אמר שאנחנו לא מתאימים?
|
כתבתי שיר על ההתחלה
כתבתי שיר על ההפסקה
|
כואב לי לדעת שאולי היה
כואב לי לחשוב שאם לא היתי טפשה
היית פה עכשיו
נוגע ולוחש
אבל אולי, רק אולי
אולי אני אוהבת את זה כשזה כואב?
|
זה עוד סיפור על מקרה של רצח
הגיבור היה ספק נער ספק גבר
שלא יכל להסתכל לנו בעניים יותר
|
המשיכה שהיתה בינינו היתה משיכה של מגנטים. מושכים חזק חזק אחד
אל השני אבל כשהם באמת מתקרבים, וכמעט כמעט נוגעים, או אז
יווצר פיספוס אדיר מימדים. מגנט אחד יחליק הצידה והשניים לא
יגעו לעולמי עולמים...
|
ישבתי על המיטה עם דמעות בעיניים והסתכלתי על התמונה. באקסטזה
של יאוש קרעתי אותה והשלחתי לפח. ידעתי אז שיעברו כמה שעות של
נחישות מזויפת ואגש לפח, אדוג את קרעי התמונה ואדביקם מחדש.
עוד ידעתי שביום למחרת, בשיעור כימיה כשהוא יבוא ויתיישב לידי
ארצה להגיד לו שתמ
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
שיט, שכחתי מה
היה בו |
|
