|
קיילי סמתינג היא ילידת 1987 שעברה מספיק בשנות חייה
המעטות. היא יודעת מה לעשות ומתי, על מי לסמוך ועל
מי לא, אבל היא בכל זאת מאוד תמימה. נכנסת לפעמים
לדברים שלא מתאימים לה, מתחברת עם אנשים לא נכונים.
היא ילדה גדולה, בוגרת, אבל לפעמים כמו ילדה קטנה -
צריכה המון עצות ועזרה מדוייקת במה צריך לעשות.
כשהיא מתעניינת במשהו או מישהו חדש, היא ישר קופצת
לתוך זה - מכניסה את כל כולה ומשקיעה בזה. עד ש...
עד שנמאס.
היא בן-אדם מאוד מיוחד כשמכירים אותה, אבל צריך באמת
להכיר אותה, מקרוב. יש לה המון מה לתת.
המלצה חמה על היצירות שלי באנגלית. אני יודעת שהן
קצת מרתיעות כי הן ארוכות והן בכל זאת בשפה זרה, אבל
זה משתלם. לקח לי הרבה זמן לכתוב אותן, והן לא כ"כ
קשות לקריאה. אז בבקשה תנסו ותגיבו אם אפשר. תודה!
נ.ב. קצר
רק שתדעו שאני לא בן אדם דיכאוני. ממש לא. מה שאני
כותבת ומעלה לכאן זה בעיקר דברים שאני כותבת כשאני
בדיכאון, או כשיש לי סערת רגשות מטורפת ואני חייבת
להוציא משהו החוצה. אז תירגעו, אין לי נטיות
התאבדותיות. אני יודעת שדאגתם :)
קיילי
כבר 4 וחצי חודשים שאני רוצה אותך.
4 וחצי חודשים שאתה מספר 1 בסדר העדיפויות שלי.
4 וחצי חודשים שאני חושבת רק עליך.
4 וחצי חודשים, 140 ימים, 3360 שעות, 201600 דקות ו- 12096000
שניות.
|
"I wanna be in another place
I hate when you say you don't understand.
I wanna be in the energy, not with the enemy
A place for my head."
- A Place For My Head
Linkin Park
|
The truck that hit us came out of nowhere, seemingly
oblivious to the red light that should have stopped him. He
broadsided the Corvette with a sickening crunch of metal
against metal, a screech that I doubt I'll ever be able to
forget.
|
A cheap diner. Bad coffee. One conversation, two
perspectives. Secrets, lies, what could have been and what
never will be.
|
אם להיות כנה, זה באמת הטריד אותי בהתחלה. לא התחשק לי לקום
ממקום מרבצי הנוח מול המחשב בשביל להתקלח וללכת לשבת שעתיים
בבית כנסת קטן ומחניק, לשמוע את הש"ץ (אפילו לא ידעתי שככה
קוראים לו) מקריא מהסידור (עוד פעם זה קורה לי, ראיתם?)
ולהשתעמם. למי יש כוח לזה?
|
"היי..." הצלחתי להגיד.
"היי." היא ענתה באדישות, עקפה אותי והמשיכה בדרכה.
עמדתי לשנייה עד שקלטתי מה קורה - היא הולכת! רצתי אחריה עד
שהשגתי אותה והמשכתי לדבר.
"נעים מאוד, אני עידו," אמרתי לה והושטתי לה יד ללחיצה.
"הילה," היא ענתה והמשיכה ללכת, לא מסתכלת
|
עשינו הכל ביחד, תקועות אחת בתחת של השנייה 25 שעות ביממה.
אהבתי את מאיה יותר מהחיים שלי והיא הוציאה ממני את המיטב - לא
יכולתי לדמיין את חיי בלעדיה.
עד כיתה ט'.
|
תמיד היינו חברות, ותמיד אמרנו שאנחנו כל-כך מתאימות, שאנחנו
חייבות להיות חברות הכי טובות. אבל אני דפקתי את זה תמיד, כי
הייתי דבוקה לקבוצת החברות הקבועה שלי ולא נתתי לך צ'אנס.
|
אני עושה את זה כבר 11 שנה. בהתחלה ההורים שלחו אותי בשביל
היציבה, שאני אלך ישר ושהגב שלי לא יהיה עקום. ואז התמכרתי.
אני רוקדת. רוקדת בלט קלאסי, מודרני ואפילו פלמנקו. ואני אפילו
יוצרת ריקודים משלי! והגב שלי? הגב שלי ישר מתמיד.
|
לקח לי זמן לראות אותם
אבל הם שם
ואתה לא תשחרר אותי
אני לא אוכל להתנתק.
|
מה לעזאזל הבעיה שלך?! ממה אתה בורח? למה אתה מתנהג כמו גבר
טיפוסי ובורח ברגע שהעניינים מתחממים?
|
הוא לא יודע כלום.
הוא לא יודע איך אני יושבת ליד הטלפון, מחכה לצלצול, מחכה
לצפצוף כלשהו שיודיע לי שהוא חושב עליי.
הוא לא יודע איך אני מקדישה שעות מהשיחות שלי עם חברות שלי
לנושא הקריטי של השיער שלו.
הוא לא יודע איך בביה"ס אני מבררת אצל כל מי שרק אפשר אם
|
וזה כואב.
ופתאום חוזרות אליי כל המחשבות עליו, כל הדברים הקטנים האלה
שעושים אותו... אותו.
וזה מכה בי פתאום, עמוק בלב, איפה שזה חשוב.
|
אני לא מפסיקה לחשוב עליך. אתה כל הזמן במחשבות שלי. כל הזמן.
אני רואה אותך צוחק, מחייך, מדבר... אתה פשוט שם.
|
בשבילך אני סתם עוד מישהי. עוד חור בחגורה, עוד מישהי שעברה
אצלך - לא מישהי משמעותית.
אבל בשבילי? בשבילי... אתה כל העולם. ויותר.
|
מבפנים? ריקה לחלוטין. חלולה.
שלד מכוסה בבשר ועור שמתהלך לו ללא מטרה.
|
כי למרות שאני נפגעת, ולמרות השיחות נפש שאני עושה עם עצמי,
בהן אני משכנעת את עצמי לשכוח ממך, אני לא מצליחה לשכוח דבר
אחד.
|
חודשים שלא חשבתי עליך. לא ככה בכל מקרה.
ועכשיו? עכשיו אתה פתאום בכל מקום.
|
נמאס לי מאנשים כמוך, שכל כך אוהבים את עצמם שבעצם... אין מה
לאהוב.
איפה העומק? האיטיליגנציה? הסימפטיה??
|
פיתחתי לעצמי מנגנון מיוחד - אני שומעת אתכם מרחוק. אין לכם
לאן לברוח, כי ברגע שאני אשמע את צליל הקרש פוגע ברצפה אחרי
הקיק-פליפ המושלם שעשיתם,
ירעד לי כל הגוף,
יעברו בי צמרמורות,
אני אתרגש נורא,
אני אצווח...
ואז אני אהיה שם
|
|
|
מה זאת אומרת
הנכים שובתים?
מה? הם מתחילים
ללכת?
זורקים את
הכיסאות והמקלות
ופשוט מתחילים
ללכת?
חבר שלום בשיחה
עם דוד לוי (לא
שר החוץ), לא
מבין איך
ההיסטוריה חוזרת
על עצמה. |
|
