|
 4219719
כנסו
קראו
מקווה שתהנו
הגיבו
עייפתי,
אני.
"את לא אמורה להיות פה," אמר בלי להרים עיניו מהרצפה. הוא לא
ציפה לתשובה, רק להד דבריו שיחזור מהקירות. התגובה הגיעה מלווה
בקור עז, קפאון שהחל מנשמתו וכמעט הרגישו בגופו - "נכון," אמרה
את שלא היה צורך להגיד.
|
לקראת היציאה הוא הבחין בבחור צעיר במעיל גדול היושב בפינת
הלובי, הפנים נראו לו מוכרות. הוא ניסה להתרכז, אך כשעלה באפו
ניחוח עז של קפה הוא הבין שהוא בוהה באדם. ג'ו מחק מראשו כל
מחשבה על עיכוב סוף השבוע, ופנה לצאת מהבניין.
|
אתמול בבוקר זה נגמר, וזה נראה לי כל-כך רחוק. כשאני עוצמת
עיניים אני עוד יכולה להרגיש את היד שלו מלטפת אותי, מחבקת
אותי חזק כמו במהלך כל החודש האחרון. שוב עולות בראשי התמונות
מאותו ערב ראשון במועדון.
|
היא אמרה ששמה הוא מיכל, אני כבר אמרתי דני. היא לרגע האטה את
המכונית, ושאלה אם זה קיצור של משהו. "דניאל, כמובן," אמרתי,
חייכתי כי שנינו ידענו ששאלתה מיותרת. היא חזרה והאיצה "אז
נקרא לך אלי, החבר הקודם שלי היה דני. לא אכפת לך איזה חצי של
השם מורידים, נכון?"
|
המלצר הזדרז, בעקבות דרישתו, והגיש לו את המנה שהזמין. כשדמעה
של נוסטלגיה יורדת מעינו, הוא חתך בבשר.
|
הוא אף פעם לא חשב שדווקא במעלית הוא יובל אל המקום בו יעביר
את שארית חייו. למען האמת, חשב לעצמו, זו לא בדיוק "שארית
החיים" אלא יותר נצח נשמתו.
|
אנחנו זן מיוחד,
בניגוד לחיה -
אלוהים נתן לנו את זכות הבחירה.
|
במילה אחת הורמתי אל על
לרחף ברקיע משלי
|
ברגע של היסוס
לא ארוך מנשימה
ראיתי בעיניים
את האור שכבה,
|
בוקר
לחשת באוזני מילים
ריקות מתוכן,
והאפלה מאחורי
התבהרה.
|
עץ בודד שעומד בשדה
מוקף בקוצים,
באדמה חרוכה,
והעץ עומד שותק
|
אנסה להביט לו בעיניים כשאומר לו שלום, הוא ודאי רק ישפיל מבט.
הרגשתי איתו כל-כך טוב ביחד, שזה היה מדהים. לא שהכרתי אותו
יותר מכמה שבועות, אך הוא השפיע כה רבות על חיי - הוא נתן לי
ניצוץ בעיניים, התלהבות, זמזום של שירי ילדים;
|
היום, כמו בכל יום, הלכתי לבקר את דויד. אני מכיר את הפגישות
שלנו בעל-פה. אני תמיד מוצא אותו בחדר שלו, על אותו הכסא...
'שלום דויד', הוא מסתובב עם מבט עמוק בעיניים ומשיב 'שלום
חיימ'קה, מה שלומך'. אני מחייך ועונה 'טוב, תודה.' הוא תמיד
קורא לי חיימ'קה...
|
אני מרגיש את הרוח המהירה, חמה על פניי. אני נזכר בילדות, בגיל
הגן - משחק תופסת עם החברים, רץ בין מגלשה לארגז חול. ברקע אני
שומע את הגננת קוראת בשמי, את הצחוק של יניב כשעוד היה ילד.
אני רואה אותו מחייך מולי את אותו חיוך תמים, בתקופה עוד לפני
שהתחיל לדאוג.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
בראשית ברא בועז
את השמיים ואת
במה חדשה. |
|
