|
בתחילה, מעוצמת המכה וההלם, היא כלל לא דיממה. אחר כך נשרה
לאיטה נוצה אחת, ועוד אחת, עד שסביבה היה בליל של נוצות שבורות
ודם. סתם דם. לא כחול, לא מיוחד, סתם דם אדום ורגיל לחלוטין.
|
אני מתחיל לרוץ, אבל נדמה שככל שאני מאיץ את צעדי, המסדרונות
נעשים צרים יותר ויותר. כאב חד דוקר בין הצלעות. חייב לנוח
לרגע, חייב לחשוב, להיזכר. מנסה להירגע אבל המחשבה מתרוצצת
אצלי בראש כמו עכבר מורעל.
|
באוויר חולף משב רוח רענן של תחילת הסתיו, והיא דורכת על כמה
עלים יבשים בדרך אל הגינה הציבורית. היא אוהבת את הקול שהם
משמיעים כשהם מתפצחים תחת רגליה, כאילו נכנעים לנוכחותה.
|
|
|
בעולם שנהיה
כל-כך משוגע,
טוב שיש לי מפלט
אחד - הבמה! |
|
