|
 עכשיו, לאט, זה שוקע עמוק.
תיק קרוע ומלוכלך ממחשבות, נושא אותה.
כי פעם היתה קטנה ורחוקה,
כיום, לווין גדול וקורן
חשפה עצמה מעבר לחומות השנים
וזה התחיל. |
אוזן אצבע ואישון
כילינו אותה הבלתי נדלית עד תומה
החרבנו אותו הבלתי ניתן להשמדה
אותו רק אותה האהבה
|
מכבד את האויב שעומד
מכבד את העופרת והאש
מעולם לא רציתי להתמודד
להביט ולראות היכן אני עומד
|
בהיסוס נרתעתי לאחור
אל מול לפיד עתיר בינה
עלייתו של מגדל סימנה לי התחלה
|
בהתרפקות במשגב
בהתכנסות במפתן
במהלך משולב לאחד
כך אפתח שלם
|
מוכה בשמש, מוכה ירח
אנחנו מעיפים פה דברים
זה יעוף מהר, זה יעוף חזק, זה יעוף טוב
ככה הם כולם אומרים!
|
מוטלת חסרת הכרה בתוך סערת נפשה
מטוטלת מדממת מסתחררת במעקף השלווה.
|
נשנק מאבק זיכרונות כבר תשעה ירחים
דייסת אוויר, רסיסי עימותים
נקרע באנקולי דרישות זמני, על פני כל העיר
ומתפורר אל האוויר
|
דמיין לך עולם שכולו מורכב מעצבים, לחפש לדשדש ולמצוא אנשים,
לסבול מחוסר חברה זה זמן נכון לרקום חלומות, ואחר, ללגום קפה
בצד השני
|
הפייה,
כמו ילדה,
מוסכת צמותיה בסיד ומלט
|
דמדום שאמור לבוא לא יגיע
לו רק עולמי היה בכף היד
אני לא ממהר שכן בטח אאחר
אבוי! היא נעלמה!
|
אאחוז בידי את רקותיי ושערי
אלו השניות שבחרתי בעצמי
הצלקות על עורי לא יפסיקו לכאוב
וכדי שתדעי, עוד קצת ואפסיק כבר לרעוד
|
|
|
בגילגול הקודם
הייתי מאשר
סלוגנים. |
|
