|
באמצע הלילה השד
הופיע ואמר לקורנליה
שזה הזמן וקורנליה
שחסרת יזמה ומוכרחה
קורנליה והשד הלכו
באמצע הלילה לקטוף סרפדים
השד התעייף ופרש
לקורנליה פריחת סרפדים וקטפה
אפשר היה לחשוב ממש
שקורנליה שדה אדומה
בבוקר האנשים עשו לה
כי הם חשבו שקורנליה שדה אדומה
וקורנליה לא ידעה
תמיד היא חשבה שעושים לה
כי היא קורנליה
(יונה וולך)
דף היוצר הזה מביא קצת עליי והרבה ממני, אחרי שנים
של יצירה, בין אם כתיבה או ציור, רק בשנים האחרונות
התחלתי להרגיש אמנית של ממש, כשהגיע האביב, ואיתו
הרבה אור, אז, התחלתי לפרוח, להתחבר לשורשים ולהפיץ
ריח.
רק אז החלו היצירות להיות שלמות, כנות, מאירות
ורחניות.
מקוה שתמצאו בקורנליה הרבה אנושיות. ישנן תקופות של
יאוש ואבל, ישנן תקופות של שמחה וישנם גם רגעים
קטנים של אושר או משברים שחולפים. ויש גם הרבה
ביניהם.
החיים הם אומנות.
האלוהים שלי יושב לו בבר כל הליילה אם אין איזה משחק כדורגל,
שותה ויסקי או ג'ין ומתמרמר על איך היום הכל שונה מפעם, איך
פעם לאנשים הייתה אמונה והיום לאן הוא הגיע, בקושי סוגר את
החודש ועל כמה הבוס עצבני ואחר כך הולך לזיין איזו שחרחורת
שווה.
|
כשהתיישבתי לידך הסתכלתי לרגע וכבר הבנתי שזה לא בדיוק זה.
ניצוצות היו רק בין המצית לסיגריה שלי, שהדלקתי מיד אחרי
שסיימת לספר לי שהפסקת לעשן.
|
גוף ייגע בנשמה
נתאחד לשעה ארוכה
נגע בנצח
המחוג ינוח לשנייה
אנחנו ניקח נשימה
|
כל התלתלים שלך בשמש
הגומות שמתרחבות לך לאורך הפנים
כשחייכת פעם
עכשיו הם מילים
|
You never fall in love
still you're hurt each time
|
from all the colors of the world
why are you blue girl?
|
when i touch you, you run away to you distance
when you touch me i cry
the tears of reality are shinning, it sparkles
your eyes are blocked but i can break trough sometimes
when your emotions pass near by
you
you'd like me to shine but i cant aford
|
filling the emptyness with my home-made cure
today im confident, i feel secure
traded hate with create
|
אני רוצה לבכות
אני רוצה לפרוק
לכתוב שירי אהבה נכזבים
על כאב וגעגועים
וזה כבר לא מתאים
|
ושאלות יש אינספור
ולצמוח אפשר כי תמיד יש מי שיקטוף
אבל נגיע לחוף
והקצף ישטוף
|
ואולי בובה
היא בעצם רק בובה
חתיכת עור ובד נעים
עם צמר גפן בפנים
|
שין תיקח אותך למקום אחר
תיקח אותך גבוה
תזרוק אותך בשנות השישים
להתפרע
שין תיקח אותך לסרט הזוי
שרק אתה יודע
|
אהבתי פעם
משהו השתנה
כעסתי פעם
וזה הפך לאהבה
היו הרבה חוטים
היום יש מחשבה
|
מרוחה ומרוחקת
שותקת
מתמזגת עם הים
נשברת עם הגלים
הולכת עם השפל
|
לדמות שלך יש בית
וסיפור עם שם ועלילה
לסיפור שלך יש מדף
וספריה
|
כאב מביא שמחה
אולי זה עצוב
אולי זה אירוני
אולי זאת אני
|
כשהאורות רדומים
והאנשים שלהם כבר עמומים
השמש רק עולה
זה ההסכם שלה
כי גם האורות כבר עייפים
מלהאיר את המציאות העגומה
|
זה החיבוק האחרון
שמסרב להפרד
שכואב
|
נגמר לי אך עוד לא נמאס
מלצייר עצמי מול מראה
להביט בהשתקפות
מביטה אליי
פחם מרוח על דף
|
חומקת מפרידות
נסיעת לילה לגואה
איפה שהשמש זורחת
אולי יהיה יותר חם
|
לא להתאהב אף פעם
ולכאוב כל פעם בסוף
להתגעגע לחורף
ולהתייאש בסתיו
|
לילה לילה
הגברים הולכים לישון.
מיטה יפה
אישה יפה
והאהבה שוכבת בארון.
|
"אתה" הוא החבר המושלם
הוא יפה וגבוה,
ארטיסט, הוא פסנתרן,
הוא צייר ופסל
וכותב בלילות
|
הילדים שלי ברחו
הפיות שלי שברו מיתוסים
והשמש שלי שרפה
והבחור ששכב לידי בלילה
התחלף כל לילה
ולפעמים גם לא היה קיים
|
קשר דם הוא לא בהכרח קשר
התפוח לפעמים נופל ומתגלגל
אתה תמיד רוצה אבל לא באמת מבין
|
הריגושים באים
והולכים בתדירות גבוהה מדי
כמו שיכור מדי
נוהג בכביש מהיר מדי
לאבד שליטה
למצוא פורקן
ולסיים בחריקה
|
לי היו חברים שאהבתי
ולך היה תחביב של שנאה
לי היו פצעים פתוחים בשפע
ולך היה ים של מלח
בעולם שהמתיקות בו אבדה
בסוף נשארת רק אתה
|
את יודעת לקבל
הוא אמר לך וחייך
ואיפה שהוא בפנים
כבר הרגשת את זה צורם
|
פצעים פתוחים
אצלי בחדר
מתבוססים ביחד
מגלידים לבד
|
כבר ניתן להריח הקיץ
ורק בתחילת האביב
גם טעם הסיגריות שונה
העור נושם את החום
ואת יושבת לך איפה שהוא
בשום מקום
|
בא לי להוריד לך סטירה לפנים
בא לי לקרוע ממך את כל הבגדים
פשוט בא לי.
|
לקחת זכרון ישן
והמתקת אותו בשוקולד חלב
אהבת פעם
ומאז נשאר בך מן רעב
|
מטפטפת כל פעם
ובעצם מציפה
מרחפת באויר
ובעצם נוגעת
|
תראו לי את העולם שכה אהבתי לשנוא
שמעתי שהוא שונה עכשיו
לוחשים שאני שונה עכשיו
ובזמן האחרון
המציאות עדין עגומה
אולי אנחנו פחות
|
מביטה בפיסת גאונות
על מסך מרצד
וקוראת שיר טיפשי
שכתבתי ברגע אנושי
|
ואולי צריך לקבל הכל בידיים פתוחות, ורגליים פחות. את הראש
לסגור לפעמים, שלא ייכנס אבק לריאות, ובמקום זאת לשאוף שאכטה
גדולה מסיגריה קטנה להסתכל החוצה תוך כדי נשיפה, ולהרגע.
|
שזו הפעם הראשונה שהיצירה היא לא כולה שלי, כמה שלא אהיה מוכנה
ליצור בשניים, העניין הזה חדש לי, הוא מביא סגנון חדש, צבעים
חדשים, צורות חדשות ובעיקר דמות חדשה שנוספה ליצירה הגדולה
שנקראת אני.
|
חצי שנה אחרי ואני עוד חושבת על אותם שלושה שבועות. או בעצם
עלייך. אפשר לקרוא לזה אובססיה.
|
תקח אותי למעלה, מעל לשמיים. בלי כדורים צבעוניים, בלי אבקות,
בלי מזרקים. רק אני ואתה, גבוה גבוה. ואם אתה יכול, אז על
הידיים.
|
להאמין, לא להאמין, להתאהב, להתאכזב, להרגיש, לפרוק, להתגעגע,
להבין, ללמוד, לחשוב, להשתטות, לרקוד.
|
אני רוצה להתאהב
אני רוצה גם זמן
ועניין
אני רוצה להאמין
|
ובניסיון להתנקות ממך
ומכל שמשתמע
אני פוקחת את עיניי
ואתה על הקו
מהעיר הגדולה
מחבק את הקו הקטן שמפריד אותנו
|
אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
|
|
בקשר לסלוגן
מקודם:
אתם באמת קוראים
את הדבר הזה? |
|
