|
רוצה לגעת בך
אבל עוברת ליד
|
ועל הדרך
לשם הנאה משונה
או מתוך
שעמום ריקני
משחקת אני
|
תקופה - לא נגמרת
היא עוברת
להיות
תקופה אחרת.
|
זה לא עוזב אותי.
לרגע.
לא מרפה.
זה לא מניח לי
זה לא מפסיק.
|
אי שם,
בקו המחבר את בנייני העזריאלי,
לוא דווקא במסלול קצר האפשרי,
חי איש אחד.
|
|
|
אני עולה כמו
השמש, היושבת
מעליך, ורושמת
בקרניה את יומך.
אני קרובה כמו
הגשם, על ראשך
ועל פניך, והמים
שבפיך לטעמך.
איזה שיר.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני מאבדת
כל שריד לציניות
בדקה לשתיים
בלילה |
|
