|
הרבה חוויתי בחיים שלי ולרוב הדרך שבה אני מצליחה
להוציא הכל זה כתיבה.. כתיבה משחררת אותי.. כתיבה
ושירה... אני מרגישה אז מחוברת למי שאני הכי אוהבת
וזה המלאכים שלי..
Would you know my name
If I saw you in heaven?
Would it be the same
If I saw you in heaven?
I must be strong
And carry on,
'Cause I know I don't belong
Here in heaven.
Would you hold my hand
If I saw you in heaven?
Would you help me stand
If I saw you in heaven?
I'll find my way
Through night and day,
'Cause I know I just can't stay
Here in heaven.
Time can bring you down,
Time can bend your knees.
Time can break your heart,
Have you begging please, begging please.
Beyond the door,
There's peace I'm sure,
And I know there'll be no more
Tears in heaven.
Would you know my name
If I saw you in heaven?
Would it be the same
If I saw you in heaven?
I must be strong
And carry on,
'Cause I know I don't belong
Here in heaven.
שוב נשמעת טריקת הדלת מאחוריי. שוב הצעקות, הבכי, הרצון לא
להיות פה.
רק הדלת היא זו שמפרידה ביני לבין הכל.
|
הסתובבתי לעבר הדרך הביתה ושם היא הייתה, הדמות. בתוך שלולית.
היא נראתה לה שונה. הדמעה בעיניה נעלמה כהרף עין ועל פרצופה
היה עיוות זר, היה לה חיוך.
הבטתי בה והיא בי וכל מה שעשינו זה לחייך, ואז הבנתי שהיא
קיבלה את מה שהיא חיכתה לו, וכנראה גם אני, את הפרידה.
|
She's spread in every corner of the room
Even the darkness dreads from her sight
Never knows when to come
If the time is wrong or right
|
ריח המוכר של האבוקדו
מבצבץ שוב באפי,
מראה הקר בודד ואפור
נחרט שוב במוחי.
|
איש לא יוכל להיכנס לנעליך
איש לא יכול ללכת בעקבותיך
|
עינייך מאורות
כפנסים ברחוב
ושפתייך האומרות אהבה
הלא נוגעות אך כל כך קרוב.
|
הגיע קיץ והציפורים מציצות והשמים בהירים,
זוגות אוהבים הולכים על השביל
צחוק של ילד מהדהד באוזני,
כשהוא חוזר בריצה ושמחה חזרה אל הוריו
|
תמיד תראו אותה עם חיוך על הפנים
מבלי לדעת מה באמת קורה לה בפנים
אם תביטו בה מקרוב
ותסתכלו עליה מאוד טוב...
|
זה כבר שגרת יומך,
להרגיש חצץ בנעלך
מוזר לך למה דווקא החצץ הזה,
חצץ רגיל כמו כל החצצים
|
היא הרגישה סוף סוף בשליטה
חתכה לעצמה את הורידים
וכך ראתה שכן,
היא עוד בחיים.
|
לראות אותך מקרוב
זה לא כמו לראותך מרחוק,
לראות את תווי פנייך בבירור
ואת חיוך המתוק.
|
למה אני חושבת עליך כשאני אמורה לנסות לשכוח אותך?
למה אני אוהבת אותך כשאני אמורה לשנוא אותך?
למה כל דבר מזכיר לי את התקופה הטובה?
ולמה הייתה התקופה הרעה?
|
איך?
זאת השאלה הראשונה שעברה לי בראש כשהודיעו לי על המצב, על מה
שעומד לקרות.
איך דבר כזה קרה לו?! איך זה יכול להיות שהוא חולה?!
|
ולראות אותך כל פעם כן יגרום ללבי לפעום בחוזקה ומהרה וכן רגלי
ירעדו והנשימות יתחזקו וכן תמיד אני אקווה שיום אחד אני אקבל
את אותה האהבה בחזרה ממך, עד כמה שזה נראה כמו חלום לא מושג
ואפשרי, אבל כל אחד צריך לחלום על משהו, לא?
|
עברה כבר שנה וחצי, השכחה מתחילה להשפיע והזיכרון מתעתע בי.
אני פוחדת לשכוח את תווי פנייך, אני מפחדת לאבד את זיכרונותיי
האחרונים ממך, לפני שחלית, כשהכל היה עוד כל כך מושלם. אני לא
מאמינה שהדמעות שיוצאות לי ברגעים אלו הם אותם הדמעות מלפני
שנה וחצי
|
|
|
לא, אני לא מוכן
רק בלונדיניות
צבועות,
בשביל הנשמה שלי
מגיע לי גם
אמיתיות.
לא, ג'ינג'יות
זה לא תחליף
מספק, זאת
הנשמה שלי
לעזאזל, סליחה.
יעקב פופק מתמקח
עם השטן. |
|
